כאשר שליחינו איבדו תקווה וחשבו שנאמר להם כי הם משקרים, הגיעה אליהם ישועתנו, חילצנו את כל מי שרצינו (מהצדיקים), אך לא חסכנו את עונשנו מהאנשים הכופרים המכחשים. (ק״י)
תפסיר
110 אללה נתן שהות לאויבי אותם שליחים ששלח, ולא מיהר להענישם, אלא הביאם בהדרגה אל אובדנם, עד שכאשר הגיעה שעת השמדתם ונואשו השליחים ממנה, וחשבו הכופרים ששליחיהם שיקרו להם בהבטחותיהם לעונש למכחישים ולישועה למאמינים – אז באה עזרת אללה לשליחיו, והוא הציל את השליחים והמאמינים מן ההשמדה שפקדה את הכופרים. ועונשו של אללה אינו מושב מעל העם החוטא כאשר הוא מורידו.