השם "אללה" תופס מקום מרכזי וייחודי באסלאם, והוא מייצג את האל העליון, הכול-יכול והיחיד בתאולוגיה האסלאמית. מדובר לא רק בשם אלא בהגדרה שלמה של תכונותיו ומהותו של האל. להלן נבחן את משמעות השם "אללה" ואת מקורו מהיבטים לשוניים ותאולוגיים באסלאם.
באסלאם, "אללה" הוא השם שמשמש להתייחסות לאל האחד והיחיד — בורא היקום וכל מה שבו. השם “אללה” נחשב לשם הקדוש ביותר של האל ומשמש אך ורק עבורו. הקוראן מדגיש את אחדותו הבלעדית של אללה, ומתאר אותו כאל היחיד הראוי לעבודה.
השם "אללה" מופיע לאורך כל הקוראן, והוא אינו מציין סתם "אל" אלא את האל האמיתי והיחיד שממנו נובעת כל הבריאה. אללה נתפס ככול-יכול, יודע-כול, רחום, צודק, ונעלה על כל הבנה אנושית. שמו של אללה מייצג את שלמות מהותו ותכונותיו, והוא מוזכר בצורות שונות של פולחן ותפילה באסלאם, במיוחד בשהאדה (הצהרת האמונה) ובתפילות היומיות.
אללה הוא מעבר לכל צורה, דמות או תפיסה אנושית. באסלאם, הוא אינו מוגבל בזמן או במרחב, ואינו דומה לשום יצור נברא. שמו מבטא את נשגבותו ואת קרבתו לכל הבריאה בו זמנית.
השם "אללה" נגזר מהשורש הערבי "אלה" (إله), שמשמעותו "אל" או "ישות נעלה". "אלה" הוא מונח כללי המתייחס לכל סוג של אלוהות או אובייקט פולחני, ואילו "אללה" הוא מונח ייחודי ומסוים שמתייחס אך ורק לאל האחד באסלאם.
המילה "אללה" נבנית על ידי שילוב של "אל" (ال), ה"א הידיעה בערבית שפירושה "ה", עם "אלה". לכן, "אללה" פירושו המילולי הוא "האל". חשוב לציין כי ה"א הידיעה "אל" אינה סתם תואר אלא חלק בלתי נפרד מהמילה עצמה, מה שהופך את השם "אללה" לשם ייחודי ובלעדי.
בערבית הקדם-אסלאמית, המילה "אלה" שימשה להתייחסות לאלים כלליים בתרבות הפוליתאיסטית של ערב, אך לא שימשה כשם לאל האחד. האסלאם חידש את השימוש בשם "אללה" כדי לציין את האל האמיתי והיחיד, ובכך הבדיל אותו מכל פסל או אל אחר שהיו נהוגים באותה תקופה.
השם "אללה" הוא ייחודי בשפה הערבית בכך שהוא שם עצם פרטי וספציפי. בשונה מהמילה הכללית "אלה", שיכולה להתייחס לכל אל, "אללה" מציין את האל הייחודי והכולל של האסלאם. בנוסף, מבחינה דקדוקית, למילה זו אין צורת ריבוי, מין או הקטנה — מה שמדגיש את ייחודו ובלעדיותו של אללה.
אחד המאפיינים הבולטים של השם "אללה" הוא שהוא מופיע בקביעות לאורך הקוראן לתיאור האל, תוך הדגשת מהותו הייחודית והבלעדית. לא מדובר רק בשם, אלא במונח שמגלם את כל תכונותיו האינסופיות של האל, והוא נחשב למילה המקודשת ביותר בשפה הערבית.
כאשר מוסלמים מזכירים את אללה, הם נוהגים להשתמש בשמות נוספים המתארים את תכונותיו. אלו הם 99 שמותיו של אללה (אסמאא אל-חוסנא), שכל אחד מהם מייצג תכונה שונה של האל. למשל, "א-רחמן" (הרחום), "אל-מלכ" (המלך), "אל-קדוס" (הקדוש), ו"אל-עזיז" (החזק) הם חלק משמות אלו.
באסלאם, האמונה באחדות האל (תַוְחִיד) היא העיקרון המרכזי והבסיסי ביותר. האמונה באחדותו המוחלטת של אללה מובעת בשהאדה, הצהרת האמונה: "אין אל מבלעדי אללה, ומוחמד הוא שליחו של אללה." הצהרה זו מדגישה את בלעדיותו של אללה ואת היותו הישות היחידה הראויה לעבודה.
לתפיסת התַוְחִיד שלושה היבטים מרכזיים:
אחדותו של אללה מודגשת גם בקוראן בפסוקים רבים, כמו סורה אל-איכלאס קי״ב: א׳⧉ ב׳⧉ ג׳⧉ ד׳⧉: "אמור: הוא אללה, אחד. אללה הנצחי. לא הוליד ולא נולד. ואין דומה לו דבר."
אמונה זו היא גם הבסיס לפולחן ולמסירות באסלאם. המוסלמים נדרשים לפנות בתפילתם ובפולחנם לאללה בלבד, כיוון שהוא האל היחיד הראוי לעבודה.
השם "אללה" אינו רק מושג מרכזי באמונה האסלאמית, אלא גם מונח עם משמעות אוניברסלית. בשפה הערבית, השם "אללה" משמש רק לאל האמיתי, אך הוא אומץ גם על ידי בני דתות אחרות, במיוחד נוצרים ויהודים דוברי ערבית. בתרגומים הערביים של התנ"ך, השם "אללה" משמש לתיאור האל — דבר שמדגיש את המורשת המשותפת של המונותאיזם בין שלוש הדתות האברהמיות.
באסלאם, אללה נתפס כזהה לאל שנעבד על ידי הנביאים הקודמים: אדם, נח, אברהם, משה וישוע (עליהם השלום). המסר של האסלאם הוא שכל הדתות האברהמיות קראו לעבוד את אותו אל אחד ויחיד — אללה.
השם "אללה" חוצה שפה ותרבות, והוא מובן על ידי מוסלמים ברחבי העולם כסמל לאחדות, כוח ורחמים של האל. זהו לא רק מושג תאולוגי אלא גם קשר רוחני עמוק עם הבורא, ותזכורת תמידית למסירותו של המאמין לרצונו של אללה.