סורה א-ד'אריאת (הרוחות המפזרות) — سُورَةُ الذاريات
وَالذَّارِيَاتِ ذَرْوًا i
(שבועה) ברוחות המפזרות, (א׳)
فَالْحَامِلَاتِ وِقْرًا i
והנושאות את הנטל הכבד, (ב׳)
فَالْجَارِيَاتِ يُسْرًا i
והמפליגות בנחת, (ג׳)
فَالْمُقَسِّمَاتِ أَمْرًا i
והמחלקות את הצווים, (ד׳)
إِنَّمَا تُوعَدُونَ لَصَادِقٌ i
כל מה שהוזהרתם בו הוא אכן אמת (ה׳)
وَإِنَّ الدِّينَ لَوَاقِعٌ i
ויום הדין אכן יתקיים. (ו׳)
وَالسَّمَاءِ ذَاتِ الْحُبُكِ i
(שבועה) והשמים המתוכננים היטב. (ז׳)
إِنَّكُمْ لَفِي قَوْلٍ مُخْتَلِفٍ i
אכן אתם נחלקים בדבר, (ח׳)
يُؤْفَكُ عَنْهُ مَنْ أُفِكَ i
אשר מהם יורחקו המורחקים. (ט׳)
قُتِلَ الْخَرَّاصُونَ i
הקללה על הכוזבים, (י׳)
الَّذِينَ هُمْ فِي غَمْرَةٍ سَاهُونَ i
אלה הם אשר שקועים בתעתועים. (י״א)
يَسْأَلُونَ أَيَّانَ يَوْمُ الدِّينِ i
הם שואלים, “מתי יום הדין?” (י״ב)
يَوْمَ هُمْ عَلَى النَّارِ يُفْتَنُونَ i
זה היום בו הם ייענשו באש. (י״ג)
ذُوقُوا فِتْنَتَكُمْ هَٰذَا الَّذِي كُنْتُمْ بِهِ تَسْتَعْجِلُونَ i
”טעמו את העונש אשר דרשתם להחיש” (י״ד)
إِنَّ الْمُتَّقِينَ فِي جَنَّاتٍ وَعُيُونٍ i
אך היראים ישכנו בגני עדן עם מעיינות צלולים, (ט״ו)
آخِذِينَ مَا آتَاهُمْ رَبُّهُمْ ۚ إِنَّهُمْ كَانُوا قَبْلَ ذَٰلِكَ مُحْسِنِينَ i
ויקבלו מה שריבונם העניק להם על היותם עושים מעשים טובים. (ט״ז)
كَانُوا قَلِيلًا مِنَ اللَّيْلِ مَا يَهْجَعُونَ i
הם המעיטו מאוד לנום בלילות, (י״ז)
وَبِالْأَسْحَارِ هُمْ يَسْتَغْفِرُونَ i
ועם שחר הם מבקשים סליחה, (י״ח)
وَفِي أَمْوَالِهِمْ حَقٌّ لِلسَّائِلِ وَالْمَحْرُومِ i
ועל אשר הם נותנים זכות ברכושם למבקש חסד ולמחוסר כל. (י״ט)
وَفِي الْأَرْضِ آيَاتٌ لِلْمُوقِنِينَ i
ובארץ יש אותות לבטוחים באמונתם, (כ׳)
وَفِي أَنْفُسِكُمْ ۚ أَفَلَا تُبْصِرُونَ i
ובכם בעצמכם, האם לא תתבוננו? (כ״א)
وَفِي السَّمَاءِ رِزْقُكُمْ وَمَا تُوعَدُونَ i
בשמים מקור פרנסתכם וכל אשר הובטח לכם. (כ״ב)
فَوَرَبِّ السَّمَاءِ وَالْأَرْضِ إِنَّهُ لَحَقٌّ مِثْلَ مَا أَنَّكُمْ تَنْطِقُونَ i
לכן, (נשבע) בריבון השמים והארץ! כי אכן אמת היא, כמו היכולת שלכם לדבר. (כ״ג)
هَلْ أَتَاكَ حَدِيثُ ضَيْفِ إِبْرَاهِيمَ الْمُكْرَمِينَ i
האם שמעת על הסיפור אודות האורחים הנכבדים של אברהם? (כ״ד)
إِذْ دَخَلُوا عَلَيْهِ فَقَالُوا سَلَامًا ۖ قَالَ سَلَامٌ قَوْمٌ مُنْكَرُونَ i
שבאו אליו ואמרו לו: “שלום!” והוא אמר לי שלום אנשים לא מוכרים” (כ״ה)
فَرَاغَ إِلَىٰ أَهْلِهِ فَجَاءَ بِعِجْلٍ سَمِينٍ i
אז הוא פנה במהירות אל אשתו והביא להם עגל מפוטם. (כ״ו)
فَقَرَّبَهُ إِلَيْهِمْ قَالَ أَلَا تَأْكُلُونَ i
והגישו להם, ואמר: “האם לא תאכלו?” (כ״ז)
فَأَوْجَسَ مِنْهُمْ خِيفَةً ۖ قَالُوا لَا تَخَفْ ۖ وَبَشَّرُوهُ بِغُلَامٍ عَلِيمٍ i
הוא החל לפחד מפניהם, אך הם אמרו: “אל תפחד!” ובישרו לו על בן שיהיה בעל תבונה. (כ״ח)
فَأَقْبَلَتِ امْرَأَتُهُ فِي صَرَّةٍ فَصَكَّتْ وَجْهَهَا وَقَالَتْ عَجُوزٌ عَقِيمٌ i
אז הגיעה אשתו בצעקה, סטרה על פניה ואמרה: “זקנה ועקרה אני!” (כ״ט)
قَالُوا كَذَٰلِكِ قَالَ رَبُّكِ ۖ إِنَّهُ هُوَ الْحَكِيمُ الْعَلِيمُ i
אמרו ״כה אמר ריבונך, כי הוא החכם והיודע. (ל׳)
قَالَ فَمَا خَطْبُكُمْ أَيُّهَا الْمُرْسَلُونَ i
״ ואמר: ״ מה היא שליחותכם?” (ל״א)
قَالُوا إِنَّا أُرْسِلْنَا إِلَىٰ قَوْمٍ مُجْرِمِينَ i
אמרו: “נשלחנו אל עם של כופרים מכחשים, (ל״ב)
لِنُرْسِلَ عَلَيْهِمْ حِجَارَةً مِنْ طِينٍ i
כדי שנמטיר עליהם אבני חימר, (ל״ג)
مُسَوَّمَةً عِنْدَ رَبِّكَ لِلْمُسْرِفِينَ i
אשר יועדו על ידי ריבונך כעונש למפריזים בעוולות” (ל״ד)
فَأَخْرَجْنَا مَنْ كَانَ فِيهَا مِنَ الْمُؤْمِنِينَ i
וחילצנו את כל המאמינים אשר היו בה, (ל״ה)
فَمَا وَجَدْنَا فِيهَا غَيْرَ بَيْتٍ مِنَ الْمُسْلِمِينَ i
ולא מצאנו בה אלא משפחה אחת של מוסלמים (מתמסרים), (ל״ו)
وَتَرَكْنَا فِيهَا آيَةً لِلَّذِينَ يَخَافُونَ الْعَذَابَ الْأَلِيمَ i
הותרנו בה אות לאלה הפוחדים מפני העונש הכואב. (ל״ז)
وَفِي مُوسَىٰ إِذْ أَرْسَلْنَاهُ إِلَىٰ فِرْعَوْنَ بِسُلْطَانٍ مُبِينٍ i
ויש עוד אות אל משה, כאשר שלחנו אותו אל פרעה עם הוכחות בהירות, (ל״ח)
فَتَوَلَّىٰ بِرُكْنِهِ وَقَالَ سَاحِرٌ أَوْ مَجْنُونٌ i
ואולם (פרעה) סובב גב עם צבאו, ואמר: הוא (משה) קוסם או משוגע”. (ל״ט)
فَأَخَذْنَاهُ وَجُنُودَهُ فَنَبَذْنَاهُمْ فِي الْيَمِّ وَهُوَ مُلِيمٌ i
אז ייסרנוהו ואת צבאו וזרקנו אותם לים, כשהוא אשם. (מ׳)
وَفِي عَادٍ إِذْ أَرْسَلْنَا عَلَيْهِمُ الرِّيحَ الْعَقِيمَ i
ועאד, כאשר שלחנו אליהם רוח נוראית, (מ״א)
مَا تَذَرُ مِنْ شَيْءٍ أَتَتْ عَلَيْهِ إِلَّا جَعَلَتْهُ كَالرَّمِيمِ i
אשר ריסקה את כל אשר עמד בדרכה. (מ״ב)
وَفِي ثَمُودَ إِذْ قِيلَ لَهُمْ تَمَتَّعُوا حَتَّىٰ حِينٍ i
וגם ת'מוד היה אות, כאשר נאמר להם: “התענגו עד עת מועד”. (מ״ג)
فَعَتَوْا عَنْ أَمْرِ رَبِّهِمْ فَأَخَذَتْهُمُ الصَّاعِقَةُ وَهُمْ يَنْظُرُونَ i
ואולם הם מרדו בצוו ריבונם, על כן הכתה בהם סופת אש בעודם בוהים. (מ״ד)
فَمَا اسْتَطَاعُوا مِنْ قِيَامٍ وَمَا كَانُوا مُنْتَصِرِينَ i
ולא יכלו יותר לקום ולא היה להם כל חילוץ. (מ״ה)
وَقَوْمَ نُوحٍ مِنْ قَبْلُ ۖ إِنَّهُمْ كَانُوا قَوْمًا فَاسِقِينَ i
ולפניהם (הכחדנו) את בני עמו של נוח, כי אכן היו אנשים מושחתים. (מ״ו)
وَالسَّمَاءَ بَنَيْنَاهَا بِأَيْدٍ وَإِنَّا لَمُوسِعُونَ i
ואת השמים בנינו בעוז, ואנו ממשיכים להרחיבם. (מ״ז)
وَالْأَرْضَ فَرَشْنَاهَا فَنِعْمَ الْمَاهِدُونَ i
ואת הארץ פרשנו, ומה טובים אנו כסוללים. (מ״ח)
وَمِنْ كُلِّ شَيْءٍ خَلَقْنَا زَوْجَيْنِ لَعَلَّكُمْ تَذَكَّرُونَ i
ואת כל הדברים בראנו כזוגות, למען תזכרו. (מ״ט)
فَفِرُّوا إِلَى اللَّهِ ۖ إِنِّي لَكُمْ مِنْهُ نَذِيرٌ مُبِينٌ i
לכן, נוסו אל אללה, כי אכן אני נשלחתי ממנו לתת לכם הזהרה בהירה (נ׳)
وَلَا تَجْعَلُوا مَعَ اللَّهِ إِلَٰهًا آخَرَ ۖ إِنِّي لَكُمْ مِنْهُ نَذِيرٌ مُبِينٌ i
ואל תעשו לכם עם אללה אלילים אחרים, כי אכן נשלחתי ממנו כדי לתת לכם הזהרה בהירה. (נ״א)
كَذَٰلِكَ مَا أَتَى الَّذِينَ مِنْ قَبْلِهِمْ مِنْ رَسُولٍ إِلَّا قَالُوا سَاحِرٌ أَوْ مَجْنُونٌ i
ותמיד כך, לא בא כל שליח אל אלה אשר לפניהם אלא אמרו עליו: “זהו קוסם או משוגע”. (נ״ב)
أَتَوَاصَوْا بِهِ ۚ بَلْ هُمْ قَوْمٌ طَاغُونَ i
האם ציוו זה את זה על הדבר הזה? אכן הם אנשים משתלחים! (נ״ג)
فَتَوَلَّ عَنْهُمْ فَمَا أَنْتَ بِمَلُومٍ i
לכן פרוש מהם, ואין עליך שום אשמה. (נ״ד)
وَذَكِّرْ فَإِنَّ الذِّكْرَىٰ تَنْفَعُ الْمُؤْمِنِينَ i
אך הוסף להזכיר, כי ההזכרה אכן מועילה למאמינים. (נ״ה)
وَمَا خَلَقْتُ الْجِنَّ وَالْإِنْسَ إِلَّا لِيَعْبُدُونِ i
ולא בראתי את השדים ואת האדם אלא למען יעבדו אותי. (נ״ו)
مَا أُرِيدُ مِنْهُمْ مِنْ رِزْقٍ وَمَا أُرِيدُ أَنْ يُطْعِمُونِ i
אינני דורש כי יפרנסוני ואינני רוצה כי יאכילוני. (נ״ז)
إِنَّ اللَّهَ هُوَ الرَّزَّاقُ ذُو الْقُوَّةِ الْمَتِينُ i
אכן אללה הוא המפרנס, בעל החוזק והאיתן. (נ״ח)
فَإِنَّ لِلَّذِينَ ظَلَمُوا ذَنُوبًا مِثْلَ ذَنُوبِ أَصْحَابِهِمْ فَلَا يَسْتَعْجِلُونِ i
על אלה אשר קיפחו רובצת אשמה כאשמת הכופרים שקדמו להם, אל להם לדחוק בי לזרז את עונשם. (נ״ט)
فَوَيْلٌ لِلَّذِينَ كَفَرُوا مِنْ يَوْمِهِمُ الَّذِي يُوعَدُونَ i
אוי לכופרים מיום העונש שהוזהרו ממנו. (ס׳)