יום הדין, המכונה גם יום התחייה או יום החשבון, הוא יסוד מרכזי באמונה האסלאמית. זהו היום שבו כל אדם יוקם לתחייה וישפט על ידי אללה לפי מעשיו בחייו. האמונה ביום הדין מדגישה את חשיבות האחריות האישית, הצדק האלוהי והאמונה בעולם הבא. להלן נסקור את התפיסה האסלאמית של יום הדין, את האירועים שיתרחשו, ואת הגמול או העונש שמחכה לכל נשמה.
האמונה ביום הדין היא אחת מששת עמודי האמונה באסלאם. ביום זה יוקמו כל בני האדם מקבריהם ויעמדו בפני אללה לשיפוט. כל אדם יישא באחריות על מעשיו, ומעשיו יישקלו כדי לקבוע אם יזכה לגן עדן נצחי (ג'נה) או ייענש בגיהנום (ג'הנאם).
הקוראן מזכיר לעיתים קרובות את יום הדין, כיום של יראה ופחד, שבו כל אחד יישפט בצדק לפי אמונתו ומעשיו. הקוראן מדגיש שלא יהיה עוול ביום זה, וכל נשמה תקבל את שכרה או גמולה בצדק:
"אכן, המאמינים ועושי המעשים הטובים – להם גני עדן כמקום משכן." אל-כּהף י״ח:ק״ז ⧉
יום זה הוא השיפוט הסופי והנצחי של האנושות, בו תיקבע גורלו של כל אדם על פי בחירותיו בעולם הזה. מטרתו של מוסלמי היא לשאוף לצדק, לחיות חיים שמרצים את אללה, ולהשיג אושר נצחי בגן עדן.
האירועים שלפני ובמהלך יום הדין מתוארים בקוראן ובחדית'. הם כוללים את תחיית המתים, איסוף האנושות למשפט, שקילת המעשים, והכרעה סופית לגן עדן או גיהנום:
ביום הדין, כל אדם יישפט לפי אמונתו (אימאן) ומעשיו (עמאל). האסלאם מלמד שהאמונה באחדות אללה ובנבואתו של מוחמד (שלום עליו) היא היסוד לגאולה. אך גם המעשים חשובים, משום שהם משקפים את הכנות והציות להנחיות האסלאם.
הקוראן מבהיר שמי שמאמין באללה ועושה מעשים טובים – יזכה לגן עדן. ב-אל-בקרה ב׳:כ״ה ⧉: "ובשר למאמינים ועושי הטוב – כי להם גנים שתחתיהם נהרות זורמים." פסוק זה מדגיש את חשיבות השילוב של אמונה ומעשים טובים לגאולה.
גם הכוונה שמאחורי המעשים תילקח בחשבון. באסלאם הכוונה חשובה מאוד, ואללה יודע מה בלב כל אדם. בחדית' נאמר: "המעשים נשפטים לפי הכוונות, ולכל אדם – שכר לפי כוונתו." (סחיח אל-בוחארי)
למרות שיום הדין יהיה יום של חשבון חמור, רחמי אללה גוברים על כעסו. הקוראן מדגיש את חסדו האינסופי של אללה ואת נכונותו לסלוח למי ששב אליו בכנות. ב-אל-זומר ל״ט:נ״ג ⧉ נאמר: "אמור: 'הו עבדיי אשר עברו על נפשם – אל תתייאשו מרחמי אללה. אכן, אללה סולח כל החטאים; הוא הסולח הרחמן.'"
לפי האסלאם, אף אחד לא ייכנס לגן עדן בזכות מעשיו בלבד. הנביא מוחמד (שלום עליו) אמר: "אף אחד מכם לא ייכנס לגן עדן בזכות מעשיו בלבד." הם שאלו: "גם אתה, שליח אללה?" והוא ענה: "גם אני – אלא אם אללה יכסה אותי ברחמיו." (סחיח אל-בוחארי)
לאחר המשפט, כל אדם יזכה לגורלו הנצחי – או בגן עדן (ג'נה) או בגיהנום (ג'הנאם). גן עדן מתואר בקוראן כמקום של נחת נצחית, בו המאמינים ייהנו מקרבת אללה, משלווה ומגמוליו. ב-אל-וואקעה נ״ו:פ״ח ⧉ נאמר: "ואילו הקרובים – בנחת יהיו."
לעומת זאת, גיהנום הוא מקום של עונש למי שכפר, עשה עוול, ולא חזר בתשובה. הקוראן מתאר את העונשים בגיהנום למי שהתעלם מהדרכתו של אללה. ב-א-ניסאא ד׳:נ״ו ⧉ נאמר: "את אלו שכפרו באותותינו – נכניס לאש... בכל פעם שעורם יישרף – נחליפו בעור אחר כדי שייטעמו את העונש."