באסלאם, אללה הוא האל האחד והיחיד, בורא השמים והארץ וכל מה שביניהם. אללה הוא הדמות המרכזית באמונה האסלאמית, והאמונה באחדותו (תווחיד) היא העיקרון היסודי ביותר באסלאם. להלן נבחן את מושג אללה, תכונותיו ומשמעותו בחייו של מוסלמי.
מושג התווחיד, שפירושו אחדות אללה, הוא הבסיס לאמונה האסלאמית. המוסלמים מאמינים שאללה הוא יחיד, נצחי, ואין לו שותפים או שווים. אין דבר בבריאה שניתן להשוותו אליו, והוא היחיד הראוי לעבודת אל. האמונה באחדות אללה היא ליבה של האמונה המוסלמית, ומשמעה שכל מעשי הפולחן חייבים להיות מופנים רק אליו.
הקוראן מדגיש שוב ושוב את אחדות אללה, ומבהיר שהוא הבורא, המחייה והמנהל הבלעדי של היקום. החלק הראשון של השהאדה (הצהרת האמונה האסלאמית) אומר: "אין אל זולת אללה" — ביטוי למהות התווחיד ולבלעדיות של אלוהותו. הצהרה זו קוראת למוסלמים להכיר באללה ולהתמסר לו בכל תחומי החיים, הרוחניים והגשמיים.
לאללה יש שמות ותיאורים רבים המשקפים את שלמותו, גדלותו ותכונותיו. שמות אלה ידועים כ"אסמאא א-חוסנא" (99 שמותיו של אללה). כל שם משקף היבט שונה של טבעו של אללה, ודרכם ניתן להבין מי הוא. בין השמות הידועים ביותר:
שמות ותכונות אלו מסייעים למוסלמים להבין את עצמתו של אללה — רחמיו, צדקתו, כוחו וידיעתו. כל שם מדגיש מימד שונה בשלמותו של אללה, ומעודד את המאמינים להתבונן בגודלו ולבנות קשר אישי עמו.
אללה הוא הבורא של כל דבר ביקום. בקוראן הוא מתואר כבורא השמים, הארץ וכל אשר ביניהם. הוא לא רק בורא, אלא גם מקיים ומפרנס את כל הבריאה. יש לו שליטה מוחלטת על היקום ועל כל תהליךיו, הגלויים והנסתרים.
המוסלמים מאמינים שידיעתו של אללה מקיפה כל דבר, עבר, הווה ועתיד. רצונו שולט בכל מה שקורה, ושום דבר אינו מתרחש ללא רשותו. בריאתו של אללה מושלמת, וכל דבר פועל בהרמוניה שמבטאת את חכמתו האלוהית.
בסורה אל-בקרה ב׳:קקנ״ה ⧉ נאמר: "אללה! אין אל מלבדו, החי הנצחי, מקיים הכול. לא תוקפת אותו נמנום ולא שינה. לו שייכים כל אשר בשמים וכל אשר בארץ." פסוק זה מדגיש את נצחיותו של אללה ואת שליטתו המלאה על היקום.
הקוראן מתאר את אללה כצודק ורחום. רחמיו מקיפים את כל היקום, והוא מקור הסליחה למי שמתחרט באמת. עם זאת, אללה גם שופט צדק, ודואג שהפושעים יישאו באחריות למעשיהם ביום הדין.
האיזון בין רחמיו לצדקו מתואר בסורה אל-זומר ל״ט:נ״ג ⧉: "אמור: 'עבדי אשר פגעו בנפשותיהם, אל תתייאשו מרחמי אללה. הוא סולח על כל החטאים. אכן, הוא הסולח הרחום.'" פסוק זה מבטא את נכונותו של אללה למחול לכל מי שמתחרט באמת.
עם זאת, צדקו של אללה מבטיח שכל אחד יקבל את גמולו בהתאם למעשיו. בסורה א-ניסאא ד׳:מ׳ ⧉ נאמר: "אכן, אללה לא עושה עוול, אפילו כמשקל אטום. אך בני האדם עושים עוול לעצמם." פסוק זה מדגיש את שלמותו של הצדק האלוהי.
באסלאם, אללה אינו מרוחק מבריאתו. הוא תמיד קרוב, ורחמיו ונוכחותו ניכרים למאמינים. הקוראן מלמד שאללה קרוב יותר לאדם מאשר עורק הצוואר שלו (סורה קאף נ׳:ט״ז ⧉: "בראנו את האדם, ואנו יודעים את מה שנפשו לוחשת לו. ואנו קרובים אליו יותר מעורק הצוואר שלו."
המוסלמים מצווים לפנות לאללה בתפילה, ולבקש את הדרכתו, רחמיו ועזרתו. הפולחן (עיבאדה) הוא האמצעי המרכזי לבניית קשר קרוב עם אללה. התפילות היומיות (סלאה) והתפילות האישיות (דועא) הן דרכים מרכזיות לכך.
שמותיו של אללה נושאים משמעויות עמוקות, ומסייעים למוסלמים להבין את תכונותיו וכיצד עליהם להתייחס אליו. למשל, "אר-רחמאן" משקף את רחמיו וחסדו, ו"אל-מליכ" מבטא את ריבונותו. בהתבוננות בשמות אלה, יכולים המאמינים להבין את טבעו של אללה ולשאוף לאמץ את הערכים שהם מייצגים בחייהם.