רחמים הם מהתכונות המודגשות ביותר של אללה באסלאם. כבר מהפסוק הראשון בקוראן, הרחמים מודגשים כתכונה המרכזית של הבורא. כל סורה (פרק) בקוראן, פרט לאחת, נפתחת במשפט: “בשם אללה הרחמן והרחִים.” המוסלמים נזכרים מדי יום ברחמיו של אללה, אשר מקיפים את הכול ומשתקפים בהתנהלותו עם כל הבריאה.
שניים מהשמות הנפוצים ביותר של אללה הם א-רחמן (הרחמן) וא-רחִים (הרחִים). שמות אלו משקפים את רחמיו וחמלתו האינסופיים של אללה כלפי בריותיו. שמות אלו כה מרכזיים עד שהם מופיעים בבסמלה — הפתיח של כמעט כל סורה בקוראן.
"אמור: קִרְאוּ לאללה או קִרְאוּ לרחמן – באיזה שם שתקראו, לו השמות היפים ביותר." אל-אסראא י״ז:ק״י ⧉
רחמיו של אללה אינם מוגבלים רק למאמינים, אלא משתרעים על כל הברואים בשמים ובארץ. הוא מספק, מקיים ודואג לכולם ללא הבחנה באמונה.
הקוראן מלא בפסוקים המדגישים את רחמיו וסליחתו של אללה. הוא מבטיח למאמינים שאללה תמיד מוכן לסלוח, ושאין חטא שלא ניתן לכפר עליו אם האדם שב באמת. הרחמים מהווים מקור לתקווה לכל מי שמחפש התחלה חדשה וחיבור מחודש לבוראו.
"ורחמי מקיף כל דבר." אל-אעראף ז׳:קנ״ו ⧉
גם כאשר הקוראן מזהיר מפני עונש, הוא מדגיש שוב ושוב את סליחתו של אללה למי שחוזר בתשובה. איזון זה בין צדק לרחמים הוא מוטיב חוזר, המדגיש שבצד האחריות — יש גם חמלה אינסופית.
הנביא מוחמד (שלום עליו) תואר על ידי אללה כרחמים לעולמות. חייו, תורתו והתנהגותו גילמו חמלה, סליחה ואדיבות. הוא סלח למי שפגע בו, נהג ברכות עם חבריו, ואף הפגין רחמים כלפי אויביו.
"ולא שלחנו אותך [מוחמד] אלא כרחמים לעולמים." אל-אנביאאא כ״א:ק״ז ⧉
רחמיו של הנביא כללו גם בעלי חיים, ילדים והסביבה. הוא הדגיש שהרחמים הם מידה שעל כל מוסלמי לשאוף לה בכל תחומי חייו.
האסלאם מלמד שגם אם חטאיו של אדם גדולים מאוד — רחמיו של אללה גדולים יותר. שערי הסליחה תמיד פתוחים בפני מי שחוזר בתשובה כנה ומבקש לתקן את דרכיו. מסר זה חוזר פעמים רבות בקוראן ובחדית', ונותן תקווה וגאולה.
"אמור: הו עבדי אשר הפריזו על נפשם – אל תתייאשו מרחמי אללה. הרי אללה סולח את כל החטאים. אכן, הוא הסולח הרחמן." אל-זומר ל״ט:נ״ג ⧉
פסוק זה נחשב לאחד הפסוקים המלאים ביותר בתקווה בקוראן. הוא מבטיח למאמינים שאין סיבה לייאוש כל עוד קיימת כוונה כנה לשוב לדרכו של אללה.
האסלאם לא רק מדגיש את רחמיו של אללה, אלא גם מעודד את המאמינים להפגין רחמים בחייהם. המוסלמים נדרשים לנהוג באחרים באדיבות, לסלוח ולסייע לנזקקים. הרחמים נחשבים למידת אופי נעלה המקרבת את האדם לאללה.
"המרחמים יזכו לרחמיו של הרחמן. רְחֶם על יושבי הארץ, וירחם עליך מי שבשמים." חדית' – תִרמיד'י
חדית' זה ממחיש את טבע הרחמים ההדדי באסלאם. הפגנת חמלה כלפי אחרים מזכה את האדם ברחמיו של אללה. זהו עיקרון יסוד בהתנהגות אתית אישית וחברתית.
רחמים אינם רק אחת מתכונותיו של אללה, אלא עיקרון יסוד באסלאם. הם מגדירים את יחסו של אללה לבריאתו ואת הדרך שבה על המאמינים לנהוג. בין אם זה בעבודת האל, בקשרים בין-אישיים או במחויבות חברתית — הרחמים עומדים במרכז התורות האסלאמיות והם מפתח לרצות את אללה ולהגיע לגן עדן.
בהכרה ובהפגנת רחמים, מממש המוסלמי מרכיב מרכזי באמונתו, תוך הליכה לפי הדרכת הקוראן והדוגמה של הנביא מוחמד (שלום עליו).