סורה אל-מותאפיפין (המזייפים) — سُورَةُ المطففين
وَيْلٌ لِلْمُطَفِّفِينَ i
אבוי לאלה המחסירים במשקל ובמידה, (א׳)
الَّذِينَ إِذَا اكْتَالُوا عَلَى النَّاسِ يَسْتَوْفُونَ i
שעבור עצמם הם דורשים מאחרים את מלוא המשקל והמידה, (ב׳)
وَإِذَا كَالُوهُمْ أَوْ وَزَنُوهُمْ يُخْسِرُونَ i
אך, כאשר הם נותנים לאחרים לפי משקל או מידה, הם מפחיתים. (ג׳)
أَلَا يَظُنُّ أُولَٰئِكَ أَنَّهُمْ مَبْعُوثُونَ i
האם האנשים הללו אינם מבינים שהם יקומו לתחיה? (ד׳)
لِيَوْمٍ عَظِيمٍ i
(הם יקומו לתחיה) ליום הגורלי, (ה׳)
يَوْمَ يَقُومُ النَّاسُ لِرَبِّ الْعَالَمِينَ i
היום אשר בו יעמדו בני האדם לפני ריבון העולמים, (ו׳)
كَلَّا إِنَّ كِتَابَ الْفُجَّارِ لَفِي سِجِّينٍ i
אכן! אך התיעוד של הרשעים הוא בסיג'ין, (ז׳)
وَمَا أَدْرَاكَ مَا سِجِّينٌ i
ומה הובא לידיעתך לגבי הסיג'ין? (ח׳)
كِتَابٌ مَرْقُومٌ i
זהו תיעוד רשום! (ט׳)
وَيْلٌ يَوْمَئِذٍ لِلْمُكَذِّبِينَ i
אבוי, ביום ההוא, לאלה למתכחשים בשקר, (י׳)
الَّذِينَ يُكَذِّبُونَ بِيَوْمِ الدِّينِ i
אלה שמתכחשים בשקר ליום הדין, (י״א)
وَمَا يُكَذِّبُ بِهِ إِلَّا كُلُّ مُعْتَدٍ أَثِيمٍ i
ולא יתכחש בזה מישהו מלבד כופר רשע ומרושע. (י״ב)
إِذَا تُتْلَىٰ عَلَيْهِ آيَاتُنَا قَالَ أَسَاطِيرُ الْأَوَّلِينَ i
כאשר דברי אללה מועברים אליו, הוא אומר: “אלו אגדות ישנות!” (י״ג)
كَلَّا ۖ بَلْ ۜ رَانَ عَلَىٰ قُلُوبِهِمْ مَا كَانُوا يَكْسِبُونَ i
לחלוטין לא! מעשיהם המרושעים אופפים את ליבם! (י״ד)
كَلَّا إِنَّهُمْ عَنْ رَبِّهِمْ يَوْمَئِذٍ لَمَحْجُوبُونَ i
אכן! ביום ההוא, יוצב חוצץ בינם לבין ריבונם, (ט״ו)
ثُمَّ إِنَّهُمْ لَصَالُو الْجَحِيمِ i
והם יושלכו אל אש הגיהינום. (ט״ז)
ثُمَّ يُقَالُ هَٰذَا الَّذِي كُنْتُمْ بِهِ تُكَذِّبُونَ i
ולאחר מכן, יגידו להם: “זה הדבר אשר בו כפרתם”. (י״ז)
كَلَّا إِنَّ كِتَابَ الْأَبْرَارِ لَفِي عِلِّيِّينَ i
אך לעומת זאת, התיעוד של מעשי הצדיקים שמור במרומים (“עיליין”). (י״ח)
وَمَا أَدْرَاكَ مَا عِلِّيُّونَ i
והאם תדע בכלל מה המרומים (“עיליין”)? (י״ט)
كِتَابٌ مَرْقُومٌ i
זה תיעוד רשום, (כ׳)
يَشْهَدُهُ الْمُقَرَّبُونَ i
והמלאכים המקורבים לאללה יעידו עליו. (כ״א)
إِنَّ الْأَبْرَارَ لَفِي نَعِيمٍ i
הצדיקים ודאי יהיו באושר עילאי. (כ״ב)
عَلَى الْأَرَائِكِ يَنْظُرُونَ i
הם יישבו על כורסאות ויביטו סביבם בפליאה. (כ״ג)
تَعْرِفُ فِي وُجُوهِهِمْ نَضْرَةَ النَّعِيمِ i
תמצא על פניהם את קרינתו של האושר העילאי. (כ״ד)
يُسْقَوْنَ مِنْ رَحِيقٍ مَخْتُومٍ i
יינתן להם לשתות יין טהור וחתום. (כ״ה)
خِتَامُهُ مِسْكٌ ۚ وَفِي ذَٰلِكَ فَلْيَتَنَافَسِ الْمُتَنَافِسُونَ i
החותם יהיה עשוי ממאסק, כי זה מעניק את ההשתוקקות למשתוקקים. (כ״ו)
وَمِزَاجُهُ مِنْ تَسْنِيمٍ i
והיין הזה נמהל במי המעיין מגן העדן, (כ״ז)
عَيْنًا يَشْرَبُ بِهَا الْمُقَرَّبُونَ i
מעיין אשר ממנו ישתו אלו הקרובים לאללה. (כ״ח)
إِنَّ الَّذِينَ أَجْرَمُوا كَانُوا مِنَ الَّذِينَ آمَنُوا يَضْحَكُونَ i
אכן, הכופרים המתכחשים נהגו לצחוק על המאמינים (כ״ט)
وَإِذَا مَرُّوا بِهِمْ يَتَغَامَزُونَ i
וכאשר הם היו חולפים על פניהם, הם היו קורצים עין זה לזה (בזלזול), (ל׳)
وَإِذَا انْقَلَبُوا إِلَىٰ أَهْلِهِمُ انْقَلَبُوا فَكِهِينَ i
וכאשר הם היו חוזרים אל בתיהם, הם נהגו לרכל עליהם. (ל״א)
وَإِذَا رَأَوْهُمْ قَالُوا إِنَّ هَٰؤُلَاءِ لَضَالُّونَ i
וכאשר הם היו רואים אותם, הם היו אומרים בזלזול “אלה בוודאי תעו בדרך”. (ל״ב)
وَمَا أُرْسِلُوا عَلَيْهِمْ حَافِظِينَ i
אף שהם לא נשלחו להיות להם לשומרים. (ל״ג)
فَالْيَوْمَ الَّذِينَ آمَنُوا مِنَ الْكُفَّارِ يَضْحَكُونَ i
לכן היום, המאמינים יצחקו על אלו שכפרו. (ל״ד)
عَلَى الْأَرَائِكِ يَنْظُرُونَ i
על מושבים נוחים הם יושבים ומביטים מסביב, כדי לראות, (ל״ה)
هَلْ ثُوِّبَ الْكُفَّارُ مَا كَانُوا يَفْعَلُونَ i
האם אלו שכפרו בצדק קיבלו את מה שראויים לו בגלל מעשיהם? (ל״ו)