הנביא מוחמד (שלום עליו) נחשב לנביא האחרון באסלאם, נערץ בזכות מנהיגותו, אופיו המוסרי והשפעתו העמוקה על האנושות. תורתו ומעשיו הם יסוד האמונה האסלאמית והשפיעו על מיליארדי בני אדם ברחבי העולם. להלן סקירה מפורטת של חייו, תורתו והמורשת שהותיר אחריו.
הנביא מוחמד (שלום עליו) נולד בשנת 570 לספירה בעיר מכה, שבתחומי ערב הסעודית של היום. הוא נולד למשפחת קורייש האצילה. אביו עבדאללה נפטר לפני לידתו, ואמו אמינה נפטרה כשהיה בן שש בלבד, והותירה אותו יתום. הוא גודל בידי סבו עבד אל-מוטליב ובהמשך על ידי דודו אבו טאלב.
למרות האתגרים שבלגדול בלי הוריו, מוחמד (שלום עליו) נודע ביושרו, טוב לבו ושלמות אופיו. הוא זכה לכינוי "אל-אמין" (הנאמן) בשל מהימנותו. מגיל צעיר הופקד בידיו אחריות והפגין חוכמה ובגרות יוצאות דופן.
בגיל 25 נישא לחדיג'ה, אלמנה עשירה שהייתה מבוגרת ממנו ב-15 שנים. היא הייתה מהראשונים שהאמינו בשליחותו, ונישואיהם התבססו על כבוד ואהבה הדדיים. נולדו להם מספר ילדים, כשהבולטת שבהם היא בתם פאטמה. באותה תקופה חי חיים שקטים, ניהל את עסקיה של חדיג'ה וזכה למוניטין של אדם מהימן וישר.
תקופה זו של חייו של מוחמד (שלום עליו) הייתה מכרעת בעיצוב יסודות מוסריים שינחו אותו בהמשך כנביא. ניסיונו בקורייש ובחייו עם חדיג'ה הכשירו אותו להנהגה.
בגיל 40, נהג מוחמד (שלום עליו) לפרוש למערת חִירַא ליד מכה להתבודדות ומדיטציה. שם קיבל את ההתגלות הראשונה מאללה באמצעות המלאך ג'בריל (גבריאל). הפסוקים הראשונים שנמסרו היו מסורה אל-עלק צ״ו: א׳⧉ ב׳⧉ ג׳⧉ ד׳⧉ ה׳⧉: "קרא בשם ריבונך אשר ברא."
רגע זה סימן את תחילתה של שליחותו הנבואית. במשך 23 השנים הבאות המשיך לקבל התגלויות שהורכבו מאוחר יותר לספר הקוראן. המסר המרכזי היה אחדות האל, צדק, חמלה והתנהגות מוסרית.
בהתחלה שיתף את דבריו עם הקרובים אליו – אשתו חדיג'ה ובני משפחתו, ובהם בן דודו עלי. המאמינים הראשונים נרדפו, הושפלו ואוימו על ידי ראשי מכה שראו באסלאם איום על מסורתם וסמכותם.
למרות זאת, הנביא מוחמד (שלום עליו) המשיך בשליחותו. ההתגלויות כללו הדרכה רוחנית, חברתית, חוקית ופוליטית. דרכן העניק הדרכה על תפילה, נישואין, משפחה, משפט ועוד.
ככל שמסריו של מוחמד (שלום עליו) התפשטו, גברה ההתנגדות מצד שבט קורייש במכה. הם חששו מהפולחן לאל אחד ומפגיעה בכוחם הכלכלי סביב הכעבה. הנביא ומאמיניו סבלו מרדיפות, עינויים וחרמות כלכליים.
עם זאת, המשיך להטיף למסרים של שלום, צדק ושוויון. עמידתו האיתנה העידה על אמונתו השלמה בשליחותו.
בשל הרדיפות שלח את חלק מתומכיו לחבש (אתיופיה של היום), שם קיבלו מקלט מהמלך הנוצרי נגוס. זה מדגים את חשיבות הסובלנות הדתית והגנה על הנרדפים.
ב-622 לספירה, נאלצו מוחמד (שלום עליו) וקהילתו להגר לעיר מדינה – אירוע שנקרא ההיג'רה ומסמן את תחילת הלוח המוסלמי. שם הוקמה הקהילה המוסלמית הראשונה.
ההגירה למדינה הייתה נקודת מפנה. היא סיפקה מקלט ופתח לצמיחת האסלאם כמערכת חברתית ופוליטית. תושבי מדינה קיבלו את הנביא מוחמד (שלום עליו) בברכה וקיבלו עליו את הנהגתו.
הוא ייסד את החוקה הראשונה – אמנת מדינה – שקבעה את זכויות וחובות כל תושבי העיר: מוסלמים, יהודים ועמים נוספים. היא קידמה צדק, שלום ושיתוף פעולה.
הנביא (שלום עליו) הקים גם את המסגד הראשון – מסגד אל-נבאווי – שהפך למרכז החיים הדתיים, החברתיים והפוליטיים של הקהילה.
ההיג'רה סימנה את התרחבות האסלאם כדת עולמית והביאה לגידול ניכר בקהילה המוסלמית.
לאחר ההיג'רה נאלצה הקהילה להתמודד עם עימותים צבאיים מול שבט קורייש. הקרב הראשון היה בדר בשנת 624 – בו ניצחו המוסלמים למרות שהיו מעטים. הניצחון הגביר את המורל והראה שהניצחון תלוי באמונה ולא במספרים.
בקרב אוחוד (625) ספגו תבוסה, אך הנביא (שלום עליו) נשאר איתן, הוביל את אנשיו בחכמה ובסבלנות והעניק השראה למאמיניו.
בשנת 630, המוסלמים כבשו את מכה בשלום. מוחמד (שלום עליו) הפגין רחמים, סלח לאויביו והוכיח את אופיו המוסרי העליון.
הנביא מוחמד (שלום עליו) נחשב לשליח האחרון של אללה, ותורתו משפיעה עד היום על מיליארדי מאמינים. חייו הם מודל לחיקוי עבור כל מוסלמי, ותורתו מקיפה תחומים אישיים, חברתיים, פוליטיים ומשפטיים.
הוא הדגיש את חשיבות הצדק והשוויון, והגן על זכויות החלשים. הוא לימד שהמעלה היחידה בפני אללה היא יראת שמים, לא מוצא או מעמד.
הוא הדגיש גם את החמלה והרחמים, הפגין נדיבות למשפחתו, חבריו ואף לאויביו. יחסו לזולת הוא מודל מוסרי להתנהלות מוסלמית.
מורשתו כוללת את הקוראן – דברי אללה שנמסרו דרכו – והסונה, מעשיו ואמרותיו, אשר מהווים יסוד להלכה והמוסר האסלאמי.
השפעתו חובקת עולם, ודמותו מוסיפה להעניק השראה למיליונים בחייהם הרוחניים והמעשיים כאחד.