באסלאם, הנביא עיסא (המכונה ישוע באנגלית) מוערך מאוד כאחד מהנביאים הגדולים של אללה. הוא נחשב לשליח שהביא הדרכה אלוהית ותורה לעמו. סיפורו מופיע בחלקים שונים של הקוראן, וחייו, ניסיו, ומסריו הם חלק מרכזי באמונה האסלאמית. להלן נבחן את תפקידו של הנביא עיסא (ישוע) באסלאם.
הנביא עיסא (ישוע) נולד בנס, כאשר אמו, מרים, הייתה בתולה. הקוראן מתאר אותה כאישה צדיקת ומסורה, שנבחרה על ידי אללה ללדת ילד ללא כל התערבות אנושית. המלאך ג’יבריל (גבריאל) הופיע בפניה והודיע לה על פקודת אללה שהיא תהרה, כניס פלאי שניתן לה ברצון אללה.
הריונה של מרים היה ניסיון קשה עבורה, וקהילתה פקפקה בטהרתה. אך כאשר הביאה את בנה, הנביא עיסא (ישוע), אל עמה, הוא דיבר מהעריסה והכריז כי הוא עבד של אללה ונביא. מעשה נסי זה הוא אחד מהסימנים הרבים למעמדו המיוחד באסלאם.
לידתו של הנביא עיסא (ישוע) נחשבת לסימן לעוצמתו ורחמיו של אללה. הקוראן מכבד את מרים כאחת הנשים הצדיקות ביותר אי פעם, וסיפור לידתו של בנה הוא נס אלוהי שמדגיש את עליונותו של כוחו של אללה על כל חוק טבעי.
הנביא עיסא (ישוע) חי חיים של מסירות לאללה והפצת תורתו. תורתו התמקדה באמונה באל אחד, צדק, רחמים ותשובה. הוא קרא לאנשים לעבוד את אל אחד בלבד, והדגיש ענווה, צדקה ואהבת הזולת.
אחד ההיבטים המרכזיים במסר של הנביא עיסא (ישוע) באסלאם הוא שלילת רעיון האלוהות שלו. האסלאם מלמד שעיסא (ישוע) הוא נביא ועבד של אללה, ולא בנו של אלוהים. בניגוד לתפיסה הנוצרית, המוסלמים אינם מאמינים באלוהותו של ישוע, אך מכבדים אותו כאחד מחמשת הנביאים הגדולים (נח, אברהם, משה, עיסא ומוחמד).
הנביא עיסא (ישוע) עשה ניסים רבים ברשותו של אללה, כולל ריפוי חולים, החזרת מתים לחיים והשבת ראייה לעיוורים. ניסים אלו שימשו כהוכחה לנבואתו ולעוצמתו של אללה שפעלה דרכו, אך מטרתם תמיד הייתה לקרוא לאנשים לעבוד את אל האחד והיחיד, ולא להאדיר את עצמו.
לאורך חייו, עיסא (ישוע) נתקל בהתנגדות מצד אנשים מסוימים בקרב עמו. למרות ניסיו וקריאתו לצדק, מנהיגים דתיים בזמנו דחו אותו ורדפו אותו. עם זאת, הוא נותר נאמן לשליחותו והמשיך בגבורה וברחמים מול ההתנגדות.
אחד ההבדלים המרכזיים בין תורת האסלאם לנצרות הוא באירוע הצליבה של עיסא (ישוע). בנצרות מאמינים שישוע נצלב, מת לכפר על חטאי האנושות וקם לתחייה. אולם באסלאם, סיפור הצליבה שונה לחלוטין.
על פי הקוראן, עיסא (ישוע) לא נצלב ולא מת על הצלב. במקום זאת, אללה הרים אותו אליו, ומישהו אחר הושם במקומו ונראה כמותו. אמונה זו מבוססת על פסוקים כמו סורה א-ניסאא ד׳:קנ״ז ⧉: "וְלֹא הָרְגוּהוּ וְלֹא צָלְבוּהוּ, אֶלָּא דֻּמּוּ לָהֶם". כלומר, הנביא עיסא (ישוע) לא מת כפי שהנוצרים מאמינים, אלא אללה שמר עליו והרימו לשמיים.
אמונה זו חשובה באסלאם, שכן היא שומרת על עקרון אחדות האל ועל בלעדיות האלוהות של אללה. עיסא (ישוע) נחשב לנביא שמטרתו לקרוא לעבודת אללה, ולא לשאת את חטאי אחרים. עלייתו לשמיים נחשבת לסימן למעמדו הנשגב ולשמירתו של אללה עליו.
המסורת האסלאמית מלמדת שעיסא (ישוע) ישוב בעתיד במסגרת האירועים של אחרית הימים. הוא יכה במשיח השקר (הדג'אל), יחזיר את הצדק, ויביא שלום לפני יום הדין.
באסלאם, לנביא עיסא (ישוע) יש מעמד מיוחד בין הנביאים. הוא נחשב לאחד מ"אוּלוּ אל-עַזְם" – חמשת השליחים הגדולים: נח, אברהם, משה, עיסא (ישוע), ומוחמד ﷺ. כל אחד מהם ידוע במסירותו, סבלנותו ותפקידו בהנחיית האנושות.
עיסא (ישוע) מוזכר רבות בקוראן. סיפורו כולל את לידתו הפלאית, ניסיו ותורתו על אמונה באל אחד ומוסריות. הוא מהווה סימן לעוצמתו ורחמיו של אללה, ומדגיש ערכים כמו חמלה, סליחה וענווה.
בנוסף, עיסא (ישוע) חשוב בשל תפקידו באיחוד האנושות תחת עבודת אללה בלבד. תורתו מדגישה את הדחייה של עבודת אלילים ואת הציות לרצון האל. עבור המוסלמים, הוא מגלם את דמות העבד הנאמן לאל, במסירות, כנות והתמסרות מוחלטת.
המוסלמים מאמינים שעיסא (ישוע) יהיה שָׁפֵט ביום הדין, שיתפלל בעד המאמינים הצדיקים. אמונה זו מדגישה את חשיבותו ומעמדו הרוחני באסלאם.
אחד ההיבטים העמוקים באמונה האסלאמית בנוגע לנביא עיסא (ישוע) הוא האמונה בשובו לעולם. מאמינים כי הוא ירד מהשמיים בימים האחרונים, כאשר העולם יהיה מלא כאוס, והמשיח השקרי (דג'אל) יפיץ שחיתות. עיסא (ישוע) יחזור כמוסלמי, יכחיש את טענות האלוהות שנאמרו עליו, וילחם בדג'אל וישיב את הצדק.
בעת שובו, עיסא (ישוע) ינהיג את המאמינים, יביא שלום ויתקן את ההבנות המוטעות בנוגע לחייו. הוא יחיה חיים רגילים, יתחתן, וימות מוות טבעי. חזרתו תסמל את הניצחון על הרוע ואת קרבתו של יום הדין.
האמונה בשובו של הנביא עיסא (ישוע) מעניקה תקווה וכוח למוסלמים, ומזכירה כי הצדק הסופי יובא על ידי אללה, והמונוטאיזם ינצח.