האמונה בעולם הבא (אכירה) היא אחת מעקרונות היסוד של האסלאם. מדובר באמונה שהחיים אינם מסתיימים במוות, אלא ממשיכים בצורת קיום אחרת, שבה כל נשמה תעמוד לדין על מעשיה. העולם הבא כולל את המוות, הקבר, תחיית המתים, יום הדין והיעדים הנצחיים של גן עדן (ג'נה) או גיהינום (ג'הנאם). רעיון זה מעניק תחושת אחריות, משמעות ותקווה לכל מאמין.
המוות הוא תחילתו של המסע אל עבר העולם הבא. באסלאם, המוות אינו נחשב לסוף אלא למעבר לעולם הנסתר. התקופה שבין המוות לתחיית המתים נקראת ברזח — מחסום שבו הנשמות ממתינות ליום הדין. מצב הנשמה בקבר משקף את חייה — שלווים או מלאי יסורים.
"עד כי כאשר יבוא המוות אל אחד מהם, הוא יאמר: 'אדוני, החזר אותי [לעולם], כדי שאוכל לעשות מעשים טובים.' אך לא! זו רק מילה שהוא אומר; ומאחוריהם ברזח עד יום תחייתם." אל-מומינון כ״ג:צ״ט ⧉–100
הקבר יכול להיות גן מעדן או בור מגיהינום, בהתאם לאמונתו ולמעשיו של האדם.
האסלאם מלמד שכל בני האדם יקומו לתחייה ליום הדין (יום אל-קיאמה). זהו יום של אמת וצדק, שבו כל מעשה, מילה וכוונה יוצגו, ושום דבר לא יוסתר מאללה.
"ביום שבו הם יקומו מן הקברים, לא יוסתר מאללה דבר מהם. למי שייכת המלכות ביום הזה? לאללה, האחד, הכל-יכול." ע'אפר מ׳:ט״ז ⧉
כל אדם יקבל את ספר מעשיו — המוצלחים יקבלו אותו ביד ימין, והכושלים ביד שמאל. יוצבו מאזניים לשקול מעשים, וכל נשמה תגמול על מה שזכתה לו.
ג'נה היא משכן הנצח לשלום וגמול עבור אלה שהאמינו באללה, קיימו את מצוותיו וחיו חיי צדקה. הקוראן מתאר את גן העדן כמקום של יופי ושמחה שאין לתאר, קרבה לאללה, נהרות של חלב ודבש, גנים ירוקים ובני זוג טהורים.
"אכן, אלה שהאמינו ועשו מעשים טובים — להם גני עדן יהיו למשכן." אל-כּהף י״ח:ק״ז ⧉
הגמול הגדול ביותר לדיירי גן עדן יהיה לראות את פניו של אללה ולחיות לנצח ברצונו הטוב. הכניסה לגן עדן היא בזכות רחמיו של אללה, הניתנים לאלה שהתאמצו באמונה ומעשים טובים.
ג'הנאם הוא מקום העונש לאלה שדחו את אללה, ביצעו חטאים חמורים מבלי לחזור בתשובה, או חיו חיי כפירה ועוול. הקוראן מזהיר שוב ושוב מפני יסורי הגיהינום — האש הלוהטת, הרוחות השורפות והמים הרותחים.
"אכן, אלה שכפרו באותותינו — נשליך אותם אל תוך האש. בכל פעם שיבלו עורם, נחליפנו בעור אחר כדי שייטעמו את העונש." א-ניסאא ד׳:נ״ו ⧉
עם זאת, האסלאם מדגיש את רחמי אללה. תשובה כנה לפני המוות יכולה למחוק חטאים, ואללה בלבד קובע את גורלו של כל אדם בצדק ובחכמה.
כל נשמה אחראית למעשיה, וביום הדין איש לא יישא את משא רעהו. האסלאם מדגיש את האחריות האישית ואת שיפוט כל מעשה, אפילו הקטן ביותר.
"כל העושה משקל אטום של טוב — יראה אותו, וכל העושה משקל אטום של רע — יראה אותו." א-זלזלה צ״ט:ז׳ ⧉–8
תובנה זו מדרבנת את המוסלמים לחיות ביושר, צדקה, חסד ועבודת ה', מתוך ידיעה שמעשיהם לא יילכו לאיבוד.
העולם הבא הוא נושא מרכזי בתיאולוגיה האסלאמית, המעודד את המאמינים לחיות מתוך מטרה, לשאוף לטוב ולהיות מודעים לשובם לאללה. הוא מזכיר לנו שהעולם הזה הוא זמני ומבחן, וההצלחה האמיתית היא בזכייה ברצון אללה ובכניסה לגן עדן.
הכנה לעולם הבא כוללת אמונה, מעשים טובים, תשובה וביטחון ברחמי אללה. המאמין הנבון הוא זה שזוכר את המוות וחי כל יום מתוך חתירה לגמול הנצחי.