סורה אל-ענכבות (העכביש) (פסוק 40)

השתמש בכלי החיפוש למטה כדי להציג פסוק אחד או יותר מסורה מסוימת, יחד עם התרגום בשפה שתבחר.




29 אל-ענכבות(العنكبوت), פסוק מ׳

فَكُلًّا أَخَذْنَا بِذَنْبِهِ ۖ فَمِنْهُمْ مَنْ أَرْسَلْنَا عَلَيْهِ حَاصِبًا وَمِنْهُمْ مَنْ أَخَذَتْهُ الصَّيْحَةُ وَمِنْهُمْ مَنْ خَسَفْنَا بِهِ الْأَرْضَ وَمِنْهُمْ مَنْ أَغْرَقْنَا ۚ وَمَا كَانَ اللَّهُ لِيَظْلِمَهُمْ وَلَٰكِنْ كَانُوا أَنْفُسَهُمْ يَظْلِمُونَ 40 ٤٠

את כולם הענשנו בחטאיהם! על חלק מהם שלחנו סופות אבנים, את חלק מהם לקחה הצווחה (של המלאך גבריאל), מהם אשר הרעדנו את האדמה שבלעה אותם, חלק מהם הטבענו בים, וזה לא אללה אשר קיפח אותם, אך היו מקפחים את עצמם. (מ׳)

תפסיר
40 לכן תפסתי כל אחד מאלה שנזכרו בעונש ההשמדה שלי. מהם היו אנשי לוט שעליהם שלחתי אבני טין אפוי. ומהם היו עמו של צאלח ועמו של שֻעַיְבּ שנתפסו בצעקה פתאומית. ומהם היה קארון שהבלעתי באדמה יחד עם רכושו. ומהם היו עמו של נח, ופרעה והמן, שהשמדתי בטביעה. לא אללה עשה להם עוול כאשר השמידם על לא עוול בכפם; אלא הם עוללו עוול לעצמם כשחטאו, ולכן היו ראויים לעונש.

לחלופין, באפשרותך להשתמש בתכונת החיפוש החכם למטה