סורה א-שועראא (המשוררים) — سُورَةُ الشعراء

סורת א-שֻׁעַרַאא - הפרק העשרים ושישה בקוראן, מתארת את סיפוריהם של נביאים מהעבר ומאבקיהם נגד כפירה ודיכוי.

סורה א-שועראא (המשוררים) — سُورَةُ الشعراء

ידוע גם בשם: al-Jāmiʿah (הכוללת), Ṭāʾ Sīn Mīm (טא סין מים), Ṭāʾ Sīn Mīm al-Shuʿarāʾ (טא סין מים של המשוררים)

تِلْكَ آيَاتُ الْكِتَابِ الْمُبِينِ ٢ i

26:ב׳

אלה אותותיו (משפטיו) של הספר (הקוראן) אשר מבהיר את הכול. (ב׳)

لَعَلَّكَ بَاخِعٌ نَفْسَكَ أَلَّا يَكُونُوا مُؤْمِنِينَ ٣ i

26:ג׳

דומה שאתה מקשה על עצמך מיגון בגלל אי רצונם להיות מאמינים? (ג׳)

إِنْ نَشَأْ نُنَزِّلْ عَلَيْهِمْ مِنَ السَّمَاءِ آيَةً فَظَلَّتْ أَعْنَاقُهُمْ لَهَا خَاضِعِينَ ٤ i

26:ד׳

אם נרצה נוריד אליהם נס מן השמים שיהיו צוואריהם כפופים לו בהכנעה. (ד׳)

وَمَا يَأْتِيهِمْ مِنْ ذِكْرٍ مِنَ الرَّحْمَٰنِ مُحْدَثٍ إِلَّا كَانُوا عَنْهُ مُعْرِضِينَ ٥ i

26:ה׳

בכל פעם שבאה אליהם אזהרה חדשה מן הרחמן, הם סולדים ממנה, (ה׳)

فَقَدْ كَذَّبُوا فَسَيَأْتِيهِمْ أَنْبَاءُ مَا كَانُوا بِهِ يَسْتَهْزِئُونَ ٦ i

26:ו׳

וכבר התכחשו לה, אולם עוד יבוא עליהם העונש שהיו לועגים לו. (ו׳)

أَوَلَمْ يَرَوْا إِلَى الْأَرْضِ كَمْ أَنْبَتْنَا فِيهَا مِنْ كُلِّ زَوْجٍ كَرِيمٍ ٧ i

26:ז׳

האם אינם צופים את האדמה, כמה הצמחנו בה מכל זוג של מין מפואר? (ז׳)

إِنَّ فِي ذَٰلِكَ لَآيَةً ۖ وَمَا كَانَ أَكْثَرُهُمْ مُؤْمِنِينَ ٨ i

26:ח׳

הן, בזה יש אות, אך רובם אינם מאמינים. (ח׳)

وَإِذْ نَادَىٰ رَبُّكَ مُوسَىٰ أَنِ ائْتِ الْقَوْمَ الظَّالِمِينَ ١٠ i

26:י׳

ועת כי קרא ריבונך אל משה: “לך אל בני העם המקפחים, (י׳)

قَالَ رَبِّ إِنِّي أَخَافُ أَنْ يُكَذِّبُونِ ١٢ i

26:י״ב

הוא אמר: “ריבוני, חושש אני שלא יאמינו לדבריי, (י״ב)

وَيَضِيقُ صَدْرِي وَلَا يَنْطَلِقُ لِسَانِي فَأَرْسِلْ إِلَىٰ هَارُونَ ١٣ i

26:י״ג

ותהיה בלבי מצוקה ולשוני כבדה, לכן שלח לי את אהרון. (י״ג)

وَلَهُمْ عَلَيَّ ذَنْبٌ فَأَخَافُ أَنْ يَقْتُلُونِ ١٤ i

26:י״ד

מלבד זה הם גם מאשימים אותי בפשע, ומפחד אני פן יהרגוני”. (י״ד)

قَالَ كَلَّا ۖ فَاذْهَبَا بِآيَاتِنَا ۖ إِنَّا مَعَكُمْ مُسْتَمِعُونَ ١٥ i

26:ט״ו

(אללה) אמר: “לא ולא! לכו שניכם עם ניסינו ואותותינו, ואנו מאזינים לכם. (ט״ו)

فَأْتِيَا فِرْعَوْنَ فَقُولَا إِنَّا رَسُولُ رَبِّ الْعَالَمِينَ ١٦ i

26:ט״ז

לכו אל פרעה לאמור: אנו שליחי ריבון העולמים, (ט״ז)

قَالَ أَلَمْ نُرَبِّكَ فِينَا وَلِيدًا وَلَبِثْتَ فِينَا مِنْ عُمُرِكَ سِنِينَ ١٨ i

26:י״ח

אמר: “האם לא גידלנו אותך מלידתך ונשארת עמנו מספר שנים מחייך, (י״ח)

وَفَعَلْتَ فَعْلَتَكَ الَّتِي فَعَلْتَ وَأَنْتَ مِنَ الْكَافِرِينَ ١٩ i

26:י״ט

ועשית מה שעשית, ואתה אינך מכיר לי טובה”. (י״ט)

قَالَ فَعَلْتُهَا إِذًا وَأَنَا مِنَ الضَّالِّينَ ٢٠ i

26:כ׳

אמר (משה): “מה שעשיתי היה כשהייתי מן התועים. (כ׳)

فَفَرَرْتُ مِنْكُمْ لَمَّا خِفْتُكُمْ فَوَهَبَ لِي رَبِّي حُكْمًا وَجَعَلَنِي مِنَ الْمُرْسَلِينَ ٢١ i

26:כ״א

ואז ברחתי מכם כאשר פחדתי מכם, והעניק לי ריבוני חכמה והפך אותי אחד השליחים. (כ״א)

وَتِلْكَ نِعْمَةٌ تَمُنُّهَا عَلَيَّ أَنْ عَبَّدْتَ بَنِي إِسْرَائِيلَ ٢٢ i

26:כ״ב

וזה חסד שעשית לי, (בזמן) ששעבדה את בני-ישראל?”. (כ״ב)

قَالَ رَبُّ السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ وَمَا بَيْنَهُمَا ۖ إِنْ كُنْتُمْ مُوقِنِينَ ٢٤ i

26:כ״ד

אמר: “הוא ריבון השמים והארץ וכל אשר ביניהם, אם בטוחים בזה אתם, על כן האמינו?”. (כ״ד)

قَالَ رَبُّكُمْ وَرَبُّ آبَائِكُمُ الْأَوَّلِينَ ٢٦ i

26:כ״ו

(ומשה) הוסיף: “והוא ריבונכם וריבון אבותיכם הראשונים”, (כ״ו)

قَالَ إِنَّ رَسُولَكُمُ الَّذِي أُرْسِلَ إِلَيْكُمْ لَمَجْنُونٌ ٢٧ i

26:כ״ז

אמר: “אכן שליחכם אשר נשלח אליכם משוגע”, (כ״ז)

قَالَ رَبُّ الْمَشْرِقِ وَالْمَغْرِبِ وَمَا بَيْنَهُمَا ۖ إِنْ كُنْتُمْ تَعْقِلُونَ ٢٨ i

26:כ״ח

אמר: “ריבון המזרח והמערב, וכל אשר ביניהם, אם משכילים אתם”, (כ״ח)

قَالَ لَئِنِ اتَّخَذْتَ إِلَٰهًا غَيْرِي لَأَجْعَلَنَّكَ مِنَ الْمَسْجُونِينَ ٢٩ i

26:כ״ט

אמר (פרעה): “אכן אם תיקח לך אלוה מלבדי, אשים אותך בין האסירים”, (כ״ט)

قَالَ أَوَلَوْ جِئْتُكَ بِشَيْءٍ مُبِينٍ ٣٠ i

26:ל׳

אמר (משה): “האף גם אם אבוא אליך עם הוכחה בהירה?” (ל׳)

قَالَ فَأْتِ بِهِ إِنْ كُنْتَ مِنَ الصَّادِقِينَ ٣١ i

26:ל״א

ואמר (פרעה): “הבא אותה אם צדק תדבר”, (ל״א)

فَأَلْقَىٰ عَصَاهُ فَإِذَا هِيَ ثُعْبَانٌ مُبِينٌ ٣٢ i

26:ל״ב

אז זרק משה את מקלו ואז הפך לנחש אמתי, (ל״ב)

وَنَزَعَ يَدَهُ فَإِذَا هِيَ بَيْضَاءُ لِلنَّاظِرِينَ ٣٣ i

26:ל״ג

ואת ידו הוציא מחיקו והנה לבנה ומבריקה היא לרואים. (ל״ג)

قَالَ لِلْمَلَإِ حَوْلَهُ إِنَّ هَٰذَا لَسَاحِرٌ عَلِيمٌ ٣٤ i

26:ל״ד

ואמר (פרעה) למנהיגים אשר סביבו: “אכן זה הוא קוסם מאומן, (ל״ד)

يُرِيدُ أَنْ يُخْرِجَكُمْ مِنْ أَرْضِكُمْ بِسِحْرِهِ فَمَاذَا تَأْمُرُونَ ٣٥ i

26:ל״ה

רוצה לנשלכם מארצכם בקסמיו. ומה אתם מציעים?” (ל״ה)

قَالُوا أَرْجِهْ وَأَخَاهُ وَابْعَثْ فِي الْمَدَائِنِ حَاشِرِينَ ٣٦ i

26:ל״ו

אמרו: “עכב אותו ואת אחיו לזמן־מה, ושלח בערים מקבצים, (ל״ו)

فَجُمِعَ السَّحَرَةُ لِمِيقَاتِ يَوْمٍ مَعْلُومٍ ٣٨ i

26:ל״ח

והקוסמים כונסו למועד היום אשר נקבע. (ל״ח)

لَعَلَّنَا نَتَّبِعُ السَّحَرَةَ إِنْ كَانُوا هُمُ الْغَالِبِينَ ٤٠ i

26:מ׳

אולי נלך אחרי הקוסמים אם הם המנצחים.” (מ׳)

فَلَمَّا جَاءَ السَّحَرَةُ قَالُوا لِفِرْعَوْنَ أَئِنَّ لَنَا لَأَجْرًا إِنْ كُنَّا نَحْنُ الْغَالِبِينَ ٤١ i

26:מ״א

ויהי כאשר באו הקוסמים אמרו לפרעה: “האם נקבל גמול אם אנו המנצחים?” (מ״א)

قَالَ نَعَمْ وَإِنَّكُمْ إِذًا لَمِنَ الْمُقَرَّبِينَ ٤٢ i

26:מ״ב

אמר: “אכן, וגם תהיו אז מן המקורבים ״. (מ״ב)

قَالَ لَهُمْ مُوسَىٰ أَلْقُوا مَا أَنْتُمْ مُلْقُونَ ٤٣ i

26:מ״ג

אז אמר משה לקוסמים: ״זרקו מה שברצונכם להשליך”. (מ״ג)

فَأَلْقَوْا حِبَالَهُمْ وَعِصِيَّهُمْ وَقَالُوا بِعِزَّةِ فِرْعَوْنَ إِنَّا لَنَحْنُ الْغَالِبُونَ ٤٤ i

26:מ״ד

והם זרקו חבליהם ומסותיהם בעודם נשבעים “בעוז פרעה אנו מנצחים”. (מ״ד)

فَأَلْقَىٰ مُوسَىٰ عَصَاهُ فَإِذَا هِيَ تَلْقَفُ مَا يَأْفِكُونَ ٤٥ i

26:מ״ה

והנה משה זרק את מקלו והוא בלע את קסמיהם השקריים, (מ״ה)

قَالَ آمَنْتُمْ لَهُ قَبْلَ أَنْ آذَنَ لَكُمْ ۖ إِنَّهُ لَكَبِيرُكُمُ الَّذِي عَلَّمَكُمُ السِّحْرَ فَلَسَوْفَ تَعْلَمُونَ ۚ لَأُقَطِّعَنَّ أَيْدِيَكُمْ وَأَرْجُلَكُمْ مِنْ خِلَافٍ وَلَأُصَلِّبَنَّكُمْ أَجْمَعِينَ ٤٩ i

26:מ״ט

אמר (פרעה): “האם האמנתם לו לפני שהרשיתי לכם? אכן, כנראה הוא הגדול שבכם שלימד אתכם את הקסמים! סופכם לדעת כי אקטע את ידיכם ורגליכם, ואחר כך אצלוב אתכם יחד”. (מ״ט)

قَالُوا لَا ضَيْرَ ۖ إِنَّا إِلَىٰ رَبِّنَا مُنْقَلِبُونَ ٥٠ i

26:נ׳

אמרו: “אין בזה שום דבר רע. אכן אנחנו חוזרים אל ריבוננו, (נ׳)

إِنَّا نَطْمَعُ أَنْ يَغْفِرَ لَنَا رَبُّنَا خَطَايَانَا أَنْ كُنَّا أَوَّلَ الْمُؤْمِنِينَ ٥١ i

26:נ״א

ואנו מקווים שמכיוון שאנו מראשוני המאמינים, יסלח לנו ריבוננו על חטאינו”. (נ״א)

وَأَوْحَيْنَا إِلَىٰ مُوسَىٰ أَنْ أَسْرِ بِعِبَادِي إِنَّكُمْ مُتَّبَعُونَ ٥٢ i

26:נ״ב

אחר כך הורינו למשה: “צא עם עבדיי בלילה, כי רודפים אחריכם.” (נ״ב)

فَأَرْسَلَ فِرْعَوْنُ فِي الْمَدَائِنِ حَاشِرِينَ ٥٣ i

26:נ״ג

ושלח פרעה בערים מקבצים לאיסוף החיילים (נ״ג)

فَأَخْرَجْنَاهُمْ مِنْ جَنَّاتٍ وَعُيُونٍ ٥٧ i

26:נ״ז

וגירשנו אותם (פרעה ואנשיו) מגנים ומעיינות מים, (נ״ז)

فَلَمَّا تَرَاءَى الْجَمْعَانِ قَالَ أَصْحَابُ مُوسَىٰ إِنَّا لَمُدْرَكُونَ ٦١ i

26:ס״א

וכאשר ראו שני המחנות זה את זה, אמרו אנשיו של משה: “הם עומדים להשיג אותנו”. (ס״א)

قَالَ كَلَّا ۖ إِنَّ مَعِيَ رَبِّي سَيَهْدِينِ ٦٢ i

26:ס״ב

אמר (משה): “לא ולא, כי ריבוני עמי והוא ידריכני בדרך הישר”. (ס״ב)

فَأَوْحَيْنَا إِلَىٰ مُوسَىٰ أَنِ اضْرِبْ بِعَصَاكَ الْبَحْرَ ۖ فَانْفَلَقَ فَكَانَ كُلُّ فِرْقٍ كَالطَّوْدِ الْعَظِيمِ ٦٣ i

26:ס״ג

אז הורינו למשה: “הכה במקלך את הים”, והים נקרע, וכל חלק (מן הים) התנשא כהר האדיר. (ס״ג)

وَأَنْجَيْنَا مُوسَىٰ وَمَنْ مَعَهُ أَجْمَعِينَ ٦٥ i

26:ס״ה

וחילצנו את משה ואת כל אלה אשר אתו, (ס״ה)

إِنَّ فِي ذَٰلِكَ لَآيَةً ۖ وَمَا كَانَ أَكْثَرُهُمْ مُؤْمِنِينَ ٦٧ i

26:ס״ז

אכן יש בזה אות, אך רובם לא יאמינו. (ס״ז)

إِذْ قَالَ لِأَبِيهِ وَقَوْمِهِ مَا تَعْبُدُونَ ٧٠ i

26:ע׳

באומרו לאביו ובני עמו: “מה אתם עובדים?” (ע׳)

قَالُوا نَعْبُدُ أَصْنَامًا فَنَظَلُّ لَهَا عَاكِفِينَ ٧١ i

26:ע״א

אמרו: “אנו עובדים פסלים ונישאר מסורים להם”. (ע״א)

قَالَ هَلْ يَسْمَعُونَكُمْ إِذْ تَدْعُونَ ٧٢ i

26:ע״ב

ואמר: “הישמעו אתכם כאשר תקראו (אליהם) בתפילה? (ע״ב)

أَوْ يَنْفَعُونَكُمْ أَوْ يَضُرُّونَ ٧٣ i

26:ע״ג

או להועיל או להזיק לכם מביאים לכם תועלת או גורמים לכם נזק?” (ע״ג)

قَالُوا بَلْ وَجَدْنَا آبَاءَنَا كَذَٰلِكَ يَفْعَلُونَ ٧٤ i

26:ע״ד

ואמרו: “לא, אבל מצאנו את אבותינו עושים כן”, (ע״ד)

فَإِنَّهُمْ عَدُوٌّ لِي إِلَّا رَبَّ الْعَالَمِينَ ٧٧ i

26:ע״ז

הם כולם אויביי, מלבד ריבון העולמים, (ע״ז)

وَالَّذِي أَطْمَعُ أَنْ يَغْفِرَ لِي خَطِيئَتِي يَوْمَ الدِّينِ ٨٢ i

26:פ״ב

והוא אשר אקווה כי יסלח לי על עווני ביום הדין. (פ״ב)

رَبِّ هَبْ لِي حُكْمًا وَأَلْحِقْنِي بِالصَّالِحِينَ ٨٣ i

26:פ״ג

ריבוני! תן לי חכמה והצמד אותי אל עושי הישר, (פ״ג)

وَاجْعَلْنِي مِنْ وَرَثَةِ جَنَّةِ النَّعِيمِ ٨٥ i

26:פ״ה

וקבע אותי בין אלה שיירשו גני הנועם, (פ״ה)

وَقِيلَ لَهُمْ أَيْنَ مَا كُنْتُمْ تَعْبُدُونَ ٩٢ i

26:צ״ב

ייאמר להם: “איפה הם (האלילים) אשר הייתם עובדים, (צ״ב)

مِنْ دُونِ اللَّهِ هَلْ يَنْصُرُونَكُمْ أَوْ يَنْتَصِرُونَ ٩٣ i

26:צ״ג

מלבד אללה? האם יוכלו לסייע לכם או לסייע לעצמם?” (צ״ג)

فَكُبْكِبُوا فِيهَا هُمْ وَالْغَاوُونَ ٩٤ i

26:צ״ד

ויוטלו אל תוכה (אל אש הגיהינום) הם והסוסים, (צ״ד)

قَالُوا وَهُمْ فِيهَا يَخْتَصِمُونَ ٩٦ i

26:צ״ו

ובעודם רבים בינם לבין עצמם הם יגידו (לאליליהם) (צ״ו)

فَلَوْ أَنَّ لَنَا كَرَّةً فَنَكُونَ مِنَ الْمُؤْمِنِينَ ١٠٢ i

26:ק״ב

אילו התאפשר לנו לחזור (לעולם), היינו מן המאמינים”. (ק״ב)

إِنَّ فِي ذَٰلِكَ لَآيَةً ۖ وَمَا كَانَ أَكْثَرُهُمْ مُؤْمِنِينَ ١٠٣ i

26:ק״ג

אכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו, (ק״ג)

إِذْ قَالَ لَهُمْ أَخُوهُمْ نُوحٌ أَلَا تَتَّقُونَ ١٠٦ i

26:ק״ו

באמור להם אחיהם נוח: “האם לא תיראו מאללה? (ק״ו)

وَمَا أَسْأَلُكُمْ عَلَيْهِ مِنْ أَجْرٍ ۖ إِنْ أَجْرِيَ إِلَّا عَلَىٰ رَبِّ الْعَالَمِينَ ١٠٩ i

26:ק״ט

ואינני דורש מכם שום גמול על הדבר הזה, כי גמולי מריבון העולמים, (ק״ט)

قَالُوا أَنُؤْمِنُ لَكَ وَاتَّبَعَكَ الْأَرْذَلُونَ ١١١ i

26:קי״א

אמרו: “הייתכן שנאמין לך, בעוד השפלים הם המאמינים שלך?” (קי״א)

قَالَ وَمَا عِلْمِي بِمَا كَانُوا يَعْمَلُونَ ١١٢ i

26:קי״ב

אמר (נוח): “ומה יודע אני על מעשיהם? (קי״ב)

إِنْ حِسَابُهُمْ إِلَّا عَلَىٰ رَبِّي ۖ لَوْ تَشْعُرُونَ ١١٣ i

26:קי״ג

רק ריבוני יביא אותם לתת את הדין, לו רק יכולתם להבין. (קי״ג)

قَالُوا لَئِنْ لَمْ تَنْتَهِ يَا نُوحُ لَتَكُونَنَّ مِنَ الْمَرْجُومِينَ ١١٦ i

26:קי״ו

אמרו: “הוי, נוח! אם לא תפסיק, תהיה בין הנרגמים”. (קי״ו)

فَافْتَحْ بَيْنِي وَبَيْنَهُمْ فَتْحًا وَنَجِّنِي وَمَنْ مَعِيَ مِنَ الْمُؤْمِنِينَ ١١٨ i

26:קי״ח

שפוט אתה ביני לביניהם וחלץ אותי ואת המאמינים שעמי” (קי״ח)

فَأَنْجَيْنَاهُ وَمَنْ مَعَهُ فِي الْفُلْكِ الْمَشْحُونِ ١١٩ i

26:קי״ט

וחילצנו אותו ואת אשר אתו באונייה העמוסה, (קי״ט)

إِنَّ فِي ذَٰلِكَ لَآيَةً ۖ وَمَا كَانَ أَكْثَرُهُمْ مُؤْمِنِينَ ١٢١ i

26:קכ״א

ואכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו, (קכ״א)

إِذْ قَالَ لَهُمْ أَخُوهُمْ هُودٌ أَلَا تَتَّقُونَ ١٢٤ i

26:קכ״ד

באמור להם אחיהם הוד: “הלא תיראו (את אללה)?! (קכ״ד)

وَمَا أَسْأَلُكُمْ عَلَيْهِ مِنْ أَجْرٍ ۖ إِنْ أَجْرِيَ إِلَّا عَلَىٰ رَبِّ الْعَالَمِينَ ١٢٧ i

26:קכ״ז

ולא אבקש מאתכם כל גמול על הדבר הזה, כי כל גמולי מריבון העולמים, (קכ״ז)

أَتَبْنُونَ بِكُلِّ رِيعٍ آيَةً تَعْبَثُونَ ١٢٨ i

26:קכ״ח

האם תבנו לכם על כל מקום גבוה בניינים מפוארים לשעשועים? (קכ״ח)

وَتَتَّخِذُونَ مَصَانِعَ لَعَلَّكُمْ تَخْلُدُونَ ١٢٩ i

26:קכ״ט

ותבנו מבצרים, ומזמים שחייכם נצחיים? (קכ״ט)

وَإِذَا بَطَشْتُمْ بَطَشْتُمْ جَبَّارِينَ ١٣٠ i

26:ק״ל

ובהתקיפכם (אנשים) תתקפו (אותם) כעריצים. (ק״ל)

وَاتَّقُوا الَّذِي أَمَدَّكُمْ بِمَا تَعْلَمُونَ ١٣٢ i

26:קל״ב

ויראו את זה אשר נתן לכם את אשר ידעתם, (קל״ב)

إِنِّي أَخَافُ عَلَيْكُمْ عَذَابَ يَوْمٍ عَظِيمٍ ١٣٥ i

26:קל״ה

אכן מפחז אני פן יבוא עליכם עונש היום העצום.” (קל״ה)

قَالُوا سَوَاءٌ عَلَيْنَا أَوَعَظْتَ أَمْ لَمْ تَكُنْ مِنَ الْوَاعِظِينَ ١٣٦ i

26:קל״ו

אמרו: “אחת היא לנו אם תתרה בנו ובין אם לא תתרה בנו, (קל״ו)

فَكَذَّبُوهُ فَأَهْلَكْنَاهُمْ ۗ إِنَّ فِي ذَٰلِكَ لَآيَةً ۖ وَمَا كَانَ أَكْثَرُهُمْ مُؤْمِنِينَ ١٣٩ i

26:קל״ט

הם התכחשו להתראותיו ואנו הכחדנו אותם. אכן יש בזה אות, אף רובם לא יאמינו, (קל״ט)

إِذْ قَالَ لَهُمْ أَخُوهُمْ صَالِحٌ أَلَا تَتَّقُونَ ١٤٢ i

26:קמ״ב

באמור אחיהם צאלח, “האם לא תיראו!” (קמ״ב)

وَمَا أَسْأَلُكُمْ عَلَيْهِ مِنْ أَجْرٍ ۖ إِنْ أَجْرِيَ إِلَّا عَلَىٰ رَبِّ الْعَالَمِينَ ١٤٥ i

26:קמ״ה

אין אני דורש מכם שכר, כי שכרי מריבון העולמים. (קמ״ה)

وَتَنْحِتُونَ مِنَ الْجِبَالِ بُيُوتًا فَارِهِينَ ١٤٩ i

26:קמ״ט

ותחצבו בתים בהרים בכישרון. (קמ״ט)

الَّذِينَ يُفْسِدُونَ فِي الْأَرْضِ وَلَا يُصْلِحُونَ ١٥٢ i

26:קנ״ב

אשר ישחיתו על הארץ ולא יעשו הישר” (קנ״ב)

مَا أَنْتَ إِلَّا بَشَرٌ مِثْلُنَا فَأْتِ بِآيَةٍ إِنْ كُنْتَ مِنَ الصَّادِقِينَ ١٥٤ i

26:קנ״ד

אין אתה אלא אזם כמונו, הבא אות אם צדק אתה מזכר!”. (קנ״ד)

قَالَ هَٰذِهِ نَاقَةٌ لَهَا شِرْبٌ وَلَكُمْ شِرْبُ يَوْمٍ مَعْلُومٍ ١٥٥ i

26:קנ״ה

אמר “הנה נאקה. היא תשתה מהבאר כפי שאתם תשתו, כל אחד בתורו. (קנ״ה)

وَلَا تَمَسُّوهَا بِسُوءٍ فَيَأْخُذَكُمْ عَذَابُ يَوْمٍ عَظِيمٍ ١٥٦ i

26:קנ״ו

ולא תגעו בה לרעה, פן יאחז בכם עונש היום העצום” (קנ״ו)

فَعَقَرُوهَا فَأَصْبَحُوا نَادِمِينَ ١٥٧ i

26:קנ״ז

ואולם הם פגעו בה והרגו אותה, אך עד מהרה התחרטו, (קנ״ז)

فَأَخَذَهُمُ الْعَذَابُ ۗ إِنَّ فِي ذَٰلِكَ لَآيَةً ۖ وَمَا كَانَ أَكْثَرُهُمْ مُؤْمِنِينَ ١٥٨ i

26:קנ״ח

כי בא עליהם העונש. אכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו. (קנ״ח)

إِذْ قَالَ لَهُمْ أَخُوهُمْ لُوطٌ أَلَا تَتَّقُونَ ١٦١ i

26:קס״א

אמר להם אחיהם לוט: “הלא תיראו את אללה? (קס״א)

وَمَا أَسْأَلُكُمْ عَلَيْهِ مِنْ أَجْرٍ ۖ إِنْ أَجْرِيَ إِلَّا عَلَىٰ رَبِّ الْعَالَمِينَ ١٦٤ i

26:קס״ד

אין אני דורש מכם גמולי, כי גמולי מריבון העולמים. (קס״ד)

أَتَأْتُونَ الذُّكْرَانَ مِنَ الْعَالَمِينَ ١٦٥ i

26:קס״ה

בצדק תבואו אל הזכרים בתאווה מכלל בני האדם, (קס״ה)

وَتَذَرُونَ مَا خَلَقَ لَكُمْ رَبُّكُمْ مِنْ أَزْوَاجِكُمْ ۚ بَلْ أَنْتُمْ قَوْمٌ عَادُونَ ١٦٦ i

26:קס״ו

ומזניחים את נשותיכם שברא אללה עבורכם? אכן, אנשים חוטאים ופושעים אתם”. (קס״ו)

قَالُوا لَئِنْ لَمْ تَنْتَهِ يَا لُوطُ لَتَكُونَنَّ مِنَ الْمُخْرَجِينَ ١٦٧ i

26:קס״ז

אמרו: “אם לא תפסיק לוט, אנחנו נגלה אותך”. (קס״ז)

رَبِّ نَجِّنِي وَأَهْلِي مِمَّا يَعْمَلُونَ ١٦٩ i

26:קס״ט

ריבוני! חלץ אותי עם בני ביתי מאשר יעשו”. (קס״ט)

وَأَمْطَرْنَا عَلَيْهِمْ مَطَرًا ۖ فَسَاءَ مَطَرُ الْمُنْذَرِينَ ١٧٣ i

26:קע״ג

והורדנו עליהם גשם של אבנים. ומה רע ונורא של המוזהרים (קע״ג)

إِنَّ فِي ذَٰلِكَ لَآيَةً ۖ وَمَا كَانَ أَكْثَرُهُمْ مُؤْمِنِينَ ١٧٤ i

26:קע״ד

אכן בזה אות, אך רובם לא יאמינו. (קע״ד)

كَذَّبَ أَصْحَابُ الْأَيْكَةِ الْمُرْسَلِينَ ١٧٦ i

26:קע״ו

אנשי אל-איכה (מדיין) התכחשו להתראות השליחים. (קע״ו)

إِذْ قَالَ لَهُمْ شُعَيْبٌ أَلَا تَتَّقُونَ ١٧٧ i

26:קע״ז

אמר להם שועייב: “הלא תיראו את אללה? (קע״ז)

وَمَا أَسْأَلُكُمْ عَلَيْهِ مِنْ أَجْرٍ ۖ إِنْ أَجْرِيَ إِلَّا عَلَىٰ رَبِّ الْعَالَمِينَ ١٨٠ i

26:ק״פ

אין אני דורש מכם גמול, כי גמולי מריבון העולמים. (ק״פ)

أَوْفُوا الْكَيْلَ وَلَا تَكُونُوا مِنَ الْمُخْسِرِينَ ١٨١ i

26:קפ״א

תנו את המידה שלמה, ואל הפחיתו ממנה (שלא ירמו במסחר), (קפ״א)

وَلَا تَبْخَسُوا النَّاسَ أَشْيَاءَهُمْ وَلَا تَعْثَوْا فِي الْأَرْضِ مُفْسِدِينَ ١٨٣ i

26:קפ״ג

ואל החסירו מאומה מאשר לאנשים, ואל תעוררו שחיתות בארץ, (קפ״ג)

وَاتَّقُوا الَّذِي خَلَقَكُمْ وَالْجِبِلَّةَ الْأَوَّلِينَ ١٨٤ i

26:קפ״ד

ויראו את אשר ברא אתכם ואת הדורות הקודמים”. (קפ״ד)

وَمَا أَنْتَ إِلَّا بَشَرٌ مِثْلُنَا وَإِنْ نَظُنُّكَ لَمِنَ الْكَاذِبِينَ ١٨٦ i

26:קפ״ו

ואינך אלא אדם כמונו, ואנו נוטים לחשוב כי אתה מהשקרנים. (קפ״ו)

فَأَسْقِطْ عَلَيْنَا كِسَفًا مِنَ السَّمَاءِ إِنْ كُنْتَ مِنَ الصَّادِقِينَ ١٨٧ i

26:קפ״ז

השלך עלינו חלקי (עינוי) מהשמיים אם מדוברי הצדק אתה”. (קפ״ז)

فَكَذَّبُوهُ فَأَخَذَهُمْ عَذَابُ يَوْمِ الظُّلَّةِ ۚ إِنَّهُ كَانَ عَذَابَ يَوْمٍ عَظِيمٍ ١٨٩ i

26:קפ״ט

הם התכחשו להתראותיו, ויאחזם עונש היום החשוך. אכן הוא היה עונש היום האדיר. (קפ״ט)

إِنَّ فِي ذَٰلِكَ لَآيَةً ۖ وَمَا كَانَ أَكْثَرُهُمْ مُؤْمِنِينَ ١٩٠ i

26:ק״צ

אכן בזה אות, אך רובם אינם מאמינים. (ק״צ)

وَإِنَّهُ لَتَنْزِيلُ رَبِّ الْعَالَمِينَ ١٩٢ i

26:קצ״ב

ואכן הוא (הקוראן) הורד מאת ריבון העולמים. (קצ״ב)

وَإِنَّهُ لَفِي زُبُرِ الْأَوَّلِينَ ١٩٦ i

26:קצ״ו

והוא מוזכר בזובור (בכתבי הקודש) של אלה אשר קדמו. (קצ״ו)

أَوَلَمْ يَكُنْ لَهُمْ آيَةً أَنْ يَعْلَمَهُ عُلَمَاءُ بَنِي إِسْرَائِيلَ ١٩٧ i

26:קצ״ז

האם אין בזה אות בשבילם, כי הכירוהו חכמי בני-ישראל? (קצ״ז)

وَلَوْ نَزَّلْنَاهُ عَلَىٰ بَعْضِ الْأَعْجَمِينَ ١٩٨ i

26:קצ״ח

ולו הורדנו אותו על מעטים מהלא ערבים, (קצ״ח)

فَقَرَأَهُ عَلَيْهِمْ مَا كَانُوا بِهِ مُؤْمِنِينَ ١٩٩ i

26:קצ״ט

ואז היה קורא אותו להם, לא היו בו מאמינים, (קצ״ט)

كَذَٰلِكَ سَلَكْنَاهُ فِي قُلُوبِ الْمُجْرِمِينَ ٢٠٠ i

26:ק״ק

אולם אנו הובלנו אותו אל לבבות הכופרים המכחשים, (ק״ק)

لَا يُؤْمِنُونَ بِهِ حَتَّىٰ يَرَوُا الْعَذَابَ الْأَلِيمَ ٢٠١ i

26:קק״א

אך הם לא יאמינו בו עד שיראו את העונש הכואב, (קק״א)

فَيَأْتِيَهُمْ بَغْتَةً وَهُمْ لَا يَشْعُرُونَ ٢٠٢ i

26:קק״ב

אשר יגיע אליהם פתאום כשהם לא ישימו לב, (קק״ב)

أَفَرَأَيْتَ إِنْ مَتَّعْنَاهُمْ سِنِينَ ٢٠٥ i

26:קק״ה

חשוב: אפילו אם נאפשר להם ליהנות למשך שנים, (קק״ה)

مَا أَغْنَىٰ عَنْهُمْ مَا كَانُوا يُمَتَّعُونَ ٢٠٧ i

26:קק״ז

לא יועילו להם הטוב ההנאות אשר ניתנו להם. (קק״ז)

وَمَا أَهْلَكْنَا مِنْ قَرْيَةٍ إِلَّا لَهَا مُنْذِرُونَ ٢٠٨ i

26:קק״ח

ולא הכחדנו כל עיר מבלי ששלחנו לה מי שיתרה בה, (קק״ח)

ذِكْرَىٰ وَمَا كُنَّا ظَالِمِينَ ٢٠٩ i

26:קק״ט

כדי להזכיר להם: שאנחנו לעולם לא נוהגים באי צדק (קק״ט)

وَمَا يَنْبَغِي لَهُمْ وَمَا يَسْتَطِيعُونَ ٢١١ i

26:קקי״א

הם אינם מתאימים לכך, וזה לא יעלה בידם, (קקי״א)

إِنَّهُمْ عَنِ السَّمْعِ لَمَعْزُولُونَ ٢١٢ i

26:קקי״ב

כי הם מורחקים מאפשרות שמיעת ההשראות (קקי״ב)

فَلَا تَدْعُ مَعَ اللَّهِ إِلَٰهًا آخَرَ فَتَكُونَ مِنَ الْمُعَذَّبِينَ ٢١٣ i

26:קקי״ג

לכן אל תבקש להתפלל לאלוה אחר מלבד אללה, אחרת תיענש, (קקי״ג)

وَاخْفِضْ جَنَاحَكَ لِمَنِ اتَّبَعَكَ مِنَ الْمُؤْمِنِينَ ٢١٥ i

26:קקי״ה

והצטנע ורחם על אשר הלכו אחריך מן המאמינים. (קקי״ה)

فَإِنْ عَصَوْكَ فَقُلْ إِنِّي بَرِيءٌ مِمَّا تَعْمَلُونَ ٢١٦ i

26:קקי״ו

ואולם אם מסרבים לך, אמור: “אין אני אחראי למעשיכם”, (קקי״ו)

هَلْ أُنَبِّئُكُمْ عَلَىٰ مَنْ تَنَزَّلُ الشَّيَاطِينُ ٢٢١ i

26:קקכ״א

האם אגיד לכם אל מי יורדים השטנים? (קקכ״א)

تَنَزَّلُ عَلَىٰ كُلِّ أَفَّاكٍ أَثِيمٍ ٢٢٢ i

26:קקכ״ב

הם יורדים אל כל דובר שקרים המרבה לחטוא, (קקכ״ב)

يُلْقُونَ السَّمْعَ وَأَكْثَرُهُمْ كَاذِبُونَ ٢٢٣ i

26:קקכ״ג

ומעבירים את אשר שמעו (עם שקריהם), אך רובם משקרים. (קקכ״ג)

وَالشُّعَرَاءُ يَتَّبِعُهُمُ الْغَاوُونَ ٢٢٤ i

26:קקכ״ד

והמשוררים, אלה אשר המתעים ילכו בעקבותיהם. (קקכ״ד)

أَلَمْ تَرَ أَنَّهُمْ فِي كُلِّ وَادٍ يَهِيمُونَ ٢٢٥ i

26:קקכ״ה

האם לא תראה, כי הם בכל נחל ישוטטו, (קקכ״ה)

إِلَّا الَّذِينَ آمَنُوا وَعَمِلُوا الصَّالِحَاتِ وَذَكَرُوا اللَّهَ كَثِيرًا وَانْتَصَرُوا مِنْ بَعْدِ مَا ظُلِمُوا ۗ وَسَيَعْلَمُ الَّذِينَ ظَلَمُوا أَيَّ مُنْقَلَبٍ يَنْقَلِبُونَ ٢٢٧ i

26:קקכ״ז

מלבד אלה (חלק מהמשוררים) אשר האמינו ועשו את הטוב והרבו להזכיר את אללה, כי הם ינצחו אחרי שקופחו, ואכן יידעו אלה אשר קיפחו במהרה את תהפוכות גורלם. (קקכ״ז)