כשאנו שופעים חסד לאדם הוא סוסה, אך כשהצרה פוגעת בו הוא בעל בקשה ותפילה רבה. (נ״א)
תפסיר
51 כאשר אני מברך את האדם בטובת בריאות, רווחה וכיוצא בהם, הוא שוכח את זכר אללה ואת ציותו, ומפנה עורף מתוך גאווה. וכאשר פוגעים בו מחלה, עוני וכיוצא בכך, הוא נעשה מרבה בתפילה אל אללה ומתלונן אליו על מה שפקד אותו כדי שיסירו ממנו. הוא אינו מודה לריבונו כאשר הוא מיטיב עמו, ואינו סבלני כאשר הוא בוחן אותו.