סורה א-דוח'אן (העשן) — سُورَةُ الدخان
حم i
חא.מים (ח.מ.) (א׳)
وَالْكِتَابِ الْمُبِينِ i
(שבועה) בספר המבאר (את כל הדברים). (ב׳)
إِنَّا أَنْزَلْنَاهُ فِي لَيْلَةٍ مُبَارَكَةٍ ۚ إِنَّا كُنَّا مُنْذِرِينَ i
אכן הורדנוהו בלילה המבורך, ואכן תמיד שלחנו הזהרות. (ג׳)
فِيهَا يُفْرَقُ كُلُّ أَمْرٍ حَكِيمٍ i
בו (בלילה), מובהרים כל הדברים. (ד׳)
أَمْرًا مِنْ عِنْدِنَا ۚ إِنَّا كُنَّا مُرْسِلِينَ i
על-פי פקודתנו, מאז ומתמיד שלחנו מסרים (ה׳)
رَحْمَةً مِنْ رَبِّكَ ۚ إِنَّهُ هُوَ السَّمِيعُ الْعَلِيمُ i
ברחמים מאת ריבונך, כי הוא הכול שומע והכול יודע. (ו׳)
رَبِّ السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ وَمَا بَيْنَهُمَا ۖ إِنْ كُنْتُمْ مُوقِنِينَ i
ריבון השמים וכל אשר ביניהם, ואם רק הייתם מאמינים בצדק (ז׳)
لَا إِلَٰهَ إِلَّا هُوَ يُحْيِي وَيُمِيتُ ۖ رَبُّكُمْ وَرَبُّ آبَائِكُمُ الْأَوَّلِينَ i
אין אלוה זולתו, המחיה והממית, והוא ריבונכם וריבון אבותיכם שמימי קדם. (ח׳)
بَلْ هُمْ فِي شَكٍّ يَلْعَبُونَ i
ואולם הם (אשר כפרו) משתעשעים בפקפוקיהם. (ט׳)
فَارْتَقِبْ يَوْمَ تَأْتِي السَّمَاءُ بِدُخَانٍ مُبِينٍ i
לכן חכה ליום בו השמים יביאו עננים כבדים של עשן, (י׳)
يَغْشَى النَّاسَ ۖ هَٰذَا عَذَابٌ أَلِيمٌ i
אשר יכסה את האנשים. וזה אכן יהיה עונש כואב. (י״א)
رَبَّنَا اكْشِفْ عَنَّا الْعَذَابَ إِنَّا مُؤْمِنُونَ i
אז הם יגידו: “ריבוננו! הסר מעלינו את העונש, מפני שאנחנו מאמינים!”. (י״ב)
أَنَّىٰ لَهُمُ الذِّكْرَىٰ وَقَدْ جَاءَهُمْ رَسُولٌ مُبِينٌ i
הכיצד תהיה להם התזכורת, לאחר שכבר בא אליהם שליח שהזהיר אותם באופן ברור, (י״ג)
ثُمَّ تَوَلَّوْا عَنْهُ وَقَالُوا مُعَلَّمٌ مَجْنُونٌ i
והם סובבו לו גב ואמרו: “הוא משוגע אשר למד מאחרים”. (י״ד)
إِنَّا كَاشِفُو الْعَذَابِ قَلِيلًا ۚ إِنَّكُمْ عَائِدُونَ i
אך אפילו אם היינו מקלים עליכם את העונש לזמן מה, אתם שוב תחזרו (לכפירה ולכחש). (ט״ו)
يَوْمَ نَبْطِشُ الْبَطْشَةَ الْكُبْرَىٰ إِنَّا مُنْتَقِمُونَ i
ביום ההוא ננחית את המכה הגדולה, אנו ננקום. (ט״ז)
وَلَقَدْ فَتَنَّا قَبْلَهُمْ قَوْمَ فِرْعَوْنَ وَجَاءَهُمْ رَسُولٌ كَرِيمٌ i
וכבר ניסינו לפניהם את עמו של פרעה, כאשר בא אליהם שליח נכבד (י״ז)
أَنْ أَدُّوا إِلَيَّ عِبَادَ اللَّهِ ۖ إِنِّي لَكُمْ رَسُولٌ أَمِينٌ i
אשר אמר להם: “תנו (שחררו) לי את עבדי אללה, כי שליח נאמן אני לכם”. (י״ח)
وَأَنْ لَا تَعْلُوا عَلَى اللَّهِ ۖ إِنِّي آتِيكُمْ بِسُلْطَانٍ مُبِينٍ i
ואל תתנשאו על אללה, כי הנה באתי אליכם בהוכחות ברורות. (י״ט)
وَإِنِّي عُذْتُ بِرَبِّي وَرَبِّكُمْ أَنْ تَرْجُمُونِ i
ואני בקשתי מחסה אצל ריבוני וריבונכם שלא תרגמו אותי (באבנים) (כ׳)
وَإِنْ لَمْ تُؤْمِنُوا لِي فَاعْتَزِلُونِ i
ואם אינכם מאמינים לי, הרפו ממני. (כ״א)
فَدَعَا رَبَّهُ أَنَّ هَٰؤُلَاءِ قَوْمٌ مُجْرِمُونَ i
אז קרא אל ריבונו: אלה עם של כופרים מכחשים. (כ״ב)
فَأَسْرِ بِعِبَادِي لَيْلًا إِنَّكُمْ مُتَّبَعُونَ i
(והשרה לו ריבונו)”הוצא את עבדיי בלילה, כי רודפים אחריכם, (כ״ג)
وَاتْرُكِ الْبَحْرَ رَهْوًا ۖ إِنَّهُمْ جُنْدٌ مُغْرَقُونَ i
והשאר את הים חצוי, כי מאחוריכם יטבעו החיילים (של פרעה) (כ״ד)
كَمْ تَرَكُوا مِنْ جَنَّاتٍ وَعُيُونٍ i
הם השאירו (מאחוריהם) שפע של גנים ומעיינות, (כ״ה)
وَزُرُوعٍ وَمَقَامٍ كَرِيمٍ i
שדות תבואה ומשכנים מפוארים. (כ״ו)
وَنَعْمَةٍ كَانُوا فِيهَا فَاكِهِينَ i
ותענוגות אשר היו בהם צוחקים (מרוב נועם). (כ״ז)
كَذَٰلِكَ ۖ وَأَوْرَثْنَاهَا قَوْمًا آخَرِينَ i
כך היה, ואנו הורשנו כל זאת לבני עם אחר. (כ״ח)
فَمَا بَكَتْ عَلَيْهِمُ السَّمَاءُ وَالْأَرْضُ وَمَا كَانُوا مُنْظَرِينَ i
ולא בכו עליהם השמים והארץ, ולא ניתנה להם שהות. (כ״ט)
وَلَقَدْ نَجَّيْنَا بَنِي إِسْرَائِيلَ مِنَ الْعَذَابِ الْمُهِينِ i
וכבר חילצנו את בני-ישראל מהעונש המשפיל, (ל׳)
مِنْ فِرْعَوْنَ ۚ إِنَّهُ كَانَ عَالِيًا مِنَ الْمُسْرِفِينَ i
מידי פרעה אשר היה מתייהר ומן המשחיתים. (ל״א)
وَلَقَدِ اخْتَرْنَاهُمْ عَلَىٰ عِلْمٍ عَلَى الْعَالَمِينَ i
(ובזמנם) בחרנו בהם במודע מבין כל העולמים. (ל״ב)
وَآتَيْنَاهُمْ مِنَ الْآيَاتِ مَا فِيهِ بَلَاءٌ مُبِينٌ i
וכבר נתנו להם אותות בהירים אשר היו מבחן עבורם. (ל״ג)
إِنَّ هَٰؤُلَاءِ لَيَقُولُونَ i
אך אלה (שכפרו) אומרים: (ל״ד)
إِنْ هِيَ إِلَّا مَوْتَتُنَا الْأُولَىٰ وَمَا نَحْنُ بِمُنْشَرِينَ i
“אנחנו נמות פעם אחת ולא נקום לתחייה, (ל״ה)
فَأْتُوا بِآبَائِنَا إِنْ كُنْتُمْ صَادِقِينَ i
הביאו נא את אבותינו (שכבר מתו מזמן) אם אתם צודקים”. (ל״ו)
أَهُمْ خَيْرٌ أَمْ قَوْمُ تُبَّعٍ وَالَّذِينَ مِنْ قَبْلِهِمْ ۚ أَهْلَكْنَاهُمْ ۖ إِنَّهُمْ كَانُوا مُجْرِمِينَ i
האם הם טובים יותר מאנשי “תובע” ומאלה אשר באו לפניהם, ואשר הכחדנו אותם משום שהיו כופרים מכחשים? (ל״ז)
وَمَا خَلَقْنَا السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضَ وَمَا بَيْنَهُمَا لَاعِبِينَ i
לא בראנו לשווא את השמים ואת הארץ ואת כל מה שביניהם. (ל״ח)
مَا خَلَقْنَاهُمَا إِلَّا بِالْحَقِّ وَلَٰكِنَّ أَكْثَرَهُمْ لَا يَعْلَمُونَ i
לא בראנו אותם אלא בצדק, אך רובם אינם יודעים. (ל״ט)
إِنَّ يَوْمَ الْفَصْلِ مِيقَاتُهُمْ أَجْمَعِينَ i
אכן יום הדין נועד לכולם (מ׳)
يَوْمَ لَا يُغْنِي مَوْلًى عَنْ مَوْلًى شَيْئًا وَلَا هُمْ يُنْصَرُونَ i
יום שבו לא יועיל אדון לנתיניו בכלום, והמה לא יוכלו להינצל, (מ״א)
إِلَّا مَنْ رَحِمَ اللَّهُ ۚ إِنَّهُ هُوَ الْعَزِيزُ الرَّحِيمُ i
אלא רק מי שירחם עליו אללה, כי הוא העזוז והרחום. (מ״ב)
إِنَّ شَجَرَتَ الزَّقُّومِ i
הנה “עץ הזקום”, (מ״ג)
طَعَامُ الْأَثِيمِ i
מאכל הרעים, (מ״ד)
كَالْمُهْلِ يَغْلِي فِي الْبُطُونِ i
והוא כמתכת יצוקה הבוערת בבטן (מ״ה)
كَغَلْيِ الْحَمِيمِ i
בוערת כמו מים רותחים. (מ״ו)
خُذُوهُ فَاعْتِلُوهُ إِلَىٰ سَوَاءِ الْجَحِيمِ i
קחו אותו ואל מעמקי הגיהינום השליכוהו, (מ״ז)
ثُمَّ صُبُّوا فَوْقَ رَأْسِهِ مِنْ عَذَابِ الْحَمِيمِ i
לאחר מכן שיפכו על ראשו את עונש המים הרותחים. (מ״ח)
ذُقْ إِنَّكَ أَنْتَ الْعَزِيزُ الْكَرِيمُ i
טעם את העונש, אתה הוא העצום המכובד (מ״ט)
إِنَّ هَٰذَا مَا كُنْتُمْ بِهِ تَمْتَرُونَ i
הנה זה הוא אשר הייתם מטילים ספק בו. (נ׳)
إِنَّ الْمُتَّقِينَ فِي مَقَامٍ أَمِينٍ i
אך היראים יהיו במקום מבטחים, (נ״א)
فِي جَنَّاتٍ وَعُيُونٍ i
בגנות ומעיינות, (נ״ב)
يَلْبَسُونَ مِنْ سُنْدُسٍ وَإِسْتَبْرَقٍ مُتَقَابِلِينَ i
ילבשו משי וקטיפה וינוחו זה מול זה, (נ״ג)
كَذَٰلِكَ وَزَوَّجْنَاهُمْ بِحُورٍ عِينٍ i
נוסף לכל זה, נשיא אותם ליפות העין (עם עור עדיו). (נ״ד)
يَدْعُونَ فِيهَا بِكُلِّ فَاكِهَةٍ آمِنِينَ i
והם יתענגו בגן העדן על כל מיני פיחת, בשלווה ובבטחה. (נ״ה)
لَا يَذُوقُونَ فِيهَا الْمَوْتَ إِلَّا الْمَوْتَةَ الْأُولَىٰ ۖ وَوَقَاهُمْ عَذَابَ الْجَحِيمِ i
הם לא יטעמו עוד מוות מלבד המוות הראשון. אללה ישמור אותם מעונש הגיהינום. (נ״ו)
فَضْلًا مِنْ رَبِّكَ ۚ ذَٰلِكَ هُوَ الْفَوْزُ الْعَظِيمُ i
בחסד מאת ריבונך, וזוהי הזכייה האדירה. (נ״ז)
فَإِنَّمَا يَسَّرْنَاهُ بِلِسَانِكَ لَعَلَّهُمْ يَتَذَكَّرُونَ i
אכן הורדנו אותו אליך בלשונך, למען יזכרו (נ״ח)
فَارْتَقِبْ إِنَّهُمْ مُرْتَقِبُونَ i
המתן, אז המתן, גם הם ממתינים (נ״ט)