סורה אל-קמר (הירח) — سُورَةُ القمر
اقْتَرَبَتِ السَّاعَةُ وَانْشَقَّ الْقَمَرُ i
התקרבה “השעה”(יום הדין), והירח נבקע. (א׳)
وَإِنْ يَرَوْا آيَةً يُعْرِضُوا وَيَقُولُوا سِحْرٌ مُسْتَمِرٌّ i
וכאשר הם יראו אות הם יסובבו גב (יכפרו) ויאמרו: “בסך הכול קסם מתמשך”, (ב׳)
وَكَذَّبُوا وَاتَّبَعُوا أَهْوَاءَهُمْ ۚ وَكُلُّ أَمْرٍ مُسْتَقِرٌّ i
הם יכפרו וילכו אחרי תאוותיהם, אף- על-פי שהכול כבר נקבע. (ג׳)
وَلَقَدْ جَاءَهُمْ مِنَ الْأَنْبَاءِ مَا فِيهِ مُزْدَجَرٌ i
וכבר באו אליהם הרבה קורות שבכוחן להרתיע, (ד׳)
حِكْمَةٌ بَالِغَةٌ ۖ فَمَا تُغْنِ النُّذُرُ i
חכמה נעלה (הקוראן), אך המזהירים לא ישפיעו(על הכופרים). (ה׳)
فَتَوَلَّ عَنْهُمْ ۘ يَوْمَ يَدْعُ الدَّاعِ إِلَىٰ شَيْءٍ نُكُرٍ i
לכן סור מעליהם, וחכה ליום שבו יקרא להם הקורא אל המאורע האיום (יום הדין). (ו׳)
خُشَّعًا أَبْصَارُهُمْ يَخْرُجُونَ مِنَ الْأَجْدَاثِ كَأَنَّهُمْ جَرَادٌ مُنْتَشِرٌ i
אז יהיו עיניהם עלובות, והם יוצאו מן הקברים כאילו הם היו נחיל של ארבה. (ז׳)
مُهْطِعِينَ إِلَى الدَّاعِ ۖ يَقُولُ الْكَافِرُونَ هَٰذَا يَوْمٌ عَسِرٌ i
הם ימהרו אל הקורא. יאמרו הכופרים: “זהו יום נורא קשה”. (ח׳)
كَذَّبَتْ قَبْلَهُمْ قَوْمُ نُوحٍ فَكَذَّبُوا عَبْدَنَا وَقَالُوا مَجْنُونٌ وَازْدُجِرَ i
לפניהם כבר כפרו בני עמו של נוח, אשר התכחשו לעברנו ואמרו: “זה משוגע”, ואיימו לגרשו. (ט׳)
فَدَعَا رَبَّهُ أَنِّي مَغْلُوبٌ فَانْتَصِرْ i
אז קרא אל ריבונו, ״ הם גוברים עליי, אז חלץ אותי!” (י׳)
فَفَتَحْنَا أَبْوَابَ السَّمَاءِ بِمَاءٍ مُنْهَمِرٍ i
אז פתחנו את שערי השמים והורדנו את מי המבול, (י״א)
وَفَجَّرْنَا الْأَرْضَ عُيُونًا فَالْتَقَى الْمَاءُ عَلَىٰ أَمْرٍ قَدْ قُدِرَ i
ובקענו את מעיינות התהום, ונפגשו המים כפי שפסקנו. (י״ב)
وَحَمَلْنَاهُ عَلَىٰ ذَاتِ أَلْوَاحٍ وَدُسُرٍ i
ונשאנו אותו על (אונייה) עשויה לוחות ומסמרים, (י״ג)
تَجْرِي بِأَعْيُنِنَا جَزَاءً لِمَنْ كَانَ كُفِرَ i
אשר שסה בהשגחתנו. זה היה הגמול לאשר היה כופר (בשליחות נוח). (י״ד)
وَلَقَدْ تَرَكْنَاهَا آيَةً فَهَلْ مِنْ مُدَّكِرٍ i
וכבר השארנו אותה כאות, אבל, האם מישהו מפנים את המסר? (ט״ו)
فَكَيْفَ كَانَ عَذَابِي وَنُذُرِ i
ואיך היו עונשי והאזהרות. (ט״ז)
وَلَقَدْ يَسَّرْنَا الْقُرْآنَ لِلذِّكْرِ فَهَلْ مِنْ مُدَّكِرٍ i
וכבר את הקוראן הבהרנו למען יזכרו, אך האם יש מי שייזכר? (י״ז)
كَذَّبَتْ عَادٌ فَكَيْفَ كَانَ عَذَابِي وَنُذُرِ i
בני עאד הכחישו את האזהרות ואיך היו העונש אשר הבאתי עליהם והאזהרות שלפניו? (י״ח)
إِنَّا أَرْسَلْنَا عَلَيْهِمْ رِيحًا صَرْصَرًا فِي يَوْمِ نَحْسٍ مُسْتَمِرٍّ i
אנו שלחנו עליהם רוח קרה עזה ביום ארור ומקולל מתמשך, (י״ט)
تَنْزِعُ النَّاسَ كَأَنَّهُمْ أَعْجَازُ نَخْلٍ مُنْقَعِرٍ i
אשר עקרה את האנשים כאילו היו גזעי דקלים נגדעים. (כ׳)
فَكَيْفَ كَانَ عَذَابِي وَنُذُرِ i
ואיך היו העונש אשר הבאתי עליהם והאזהרות שלפניו? (כ״א)
وَلَقَدْ يَسَّرْنَا الْقُرْآنَ لِلذِّكْرِ فَهَلْ مِنْ مُدَّكِرٍ i
וכבר את הקוראן הבהרנו למען ייזכרו, אך האם יש מי שייזכר? (כ״ב)
كَذَّبَتْ ثَمُودُ بِالنُّذُرِ i
התכחשו (אנשי) ת'מוד למזהירים (הנביא צאלח). (כ״ג)
فَقَالُوا أَبَشَرًا مِنَّا وَاحِدًا نَتَّبِعُهُ إِنَّا إِذًا لَفِي ضَلَالٍ وَسُعُرٍ i
ואמרו: “האם נלך בעקבות אחד מאתנו? זו טעות וחוסר דעת. (כ״ד)
أَأُلْقِيَ الذِّكْرُ عَلَيْهِ مِنْ بَيْنِنَا بَلْ هُوَ كَذَّابٌ أَشِرٌ i
האם רק לו מכולנו הושרה המסר האלוהי? לא! כי שקרן חצוף הוא.” (כ״ה)
سَيَعْلَمُونَ غَدًا مَنِ الْكَذَّابُ الْأَشِرُ i
מחר ייוודע להם מי השקרן החצוף. (כ״ו)
إِنَّا مُرْسِلُو النَّاقَةِ فِتْنَةً لَهُمْ فَارْتَقِبْهُمْ وَاصْطَبِرْ i
כי אנו שולחים אליהם את הנאקה להעמידם בניסיון, שים לב להם והתאזר בסבלנות. (כ״ז)
وَنَبِّئْهُمْ أَنَّ الْمَاءَ قِسْمَةٌ بَيْنَهُمْ ۖ كُلُّ شِرْبٍ مُحْتَضَرٌ i
ואמור להם, כי המים שבבאר הם לכולם, וכל אחד ישתה בתורו. (כ״ח)
فَنَادَوْا صَاحِبَهُمْ فَتَعَاطَىٰ فَعَقَرَ i
אך הם קראו לחברם (המרושע), אשר שחס את הנאקה. (כ״ט)
فَكَيْفَ كَانَ عَذَابِي وَنُذُرِ i
ואיך היו העונש אשר הבאתי עליהם והאזהרה שלפניו? (ל׳)
إِنَّا أَرْسَلْنَا عَلَيْهِمْ صَيْحَةً وَاحِدَةً فَكَانُوا كَهَشِيمِ الْمُحْتَظِرِ i
ולכן הנחתנו עליהם צווחה אחת, ומיד הם נפלו כמו עלים יבשים. (ל״א)
وَلَقَدْ يَسَّرْنَا الْقُرْآنَ لِلذِّكْرِ فَهَلْ مِنْ مُدَّكِرٍ i
וכבר את הקוראן הבהרנו למען ייזכרו, אך האם יש מי שייזכר? (ל״ב)
كَذَّبَتْ قَوْمُ لُوطٍ بِالنُّذُرِ i
התכחשו (בני) עמו של לוט למזהירים (לוט). (ל״ג)
إِنَّا أَرْسَلْنَا عَلَيْهِمْ حَاصِبًا إِلَّا آلَ لُوطٍ ۖ نَجَّيْنَاهُمْ بِسَحَرٍ i
ולכן שלחנו בהם סופה סוערת (שהשמידה אותם), אך את משפחת לוט מילטנו עם שחה (ל״ד)
نِعْمَةً مِنْ عِنْدِنَا ۚ كَذَٰلِكَ نَجْزِي مَنْ شَكَرَ i
זאת עשינו כחסד מאתנו. כך עמול לאשר מכיר תודה. (ל״ה)
وَلَقَدْ أَنْذَرَهُمْ بَطْشَتَنَا فَتَمَارَوْا بِالنُّذُرِ i
וכבר הזהירם (לוט) מבוא מהלומתינו, אך הם לא האמינו לאזהרה. (ל״ו)
وَلَقَدْ رَاوَدُوهُ عَنْ ضَيْفِهِ فَطَمَسْنَا أَعْيُنَهُمْ فَذُوقُوا عَذَابِي وَنُذُرِ i
ושידלוהו להסגיר להם את אורחיו (לביצוע זממם בהם), כיבינו את מאור עיניהם, ונאמר להם: “טעמו אפוא את עונשי (ואת מסר) הזהרותיי”. (ל״ז)
وَلَقَدْ صَبَّحَهُمْ بُكْرَةً عَذَابٌ مُسْتَقِرٌّ i
וכבר עם בוקר, פגע בהם עונש ממושך, (ל״ח)
فَذُوقُوا عَذَابِي وَنُذُرِ i
(ונאמר להם): ״ טעמו את עונש (ואת מסר) הזהרותיי”. (ל״ט)
وَلَقَدْ يَسَّرْنَا الْقُرْآنَ لِلذِّكْرِ فَهَلْ مِنْ مُدَّكِرٍ i
וכבר את הקוראן הבהרנו למען יזכרו, אך האם יש מי שייזכר? (מ׳)
وَلَقَدْ جَاءَ آلَ فِرْعَوْنَ النُّذُرُ i
וכבר באו אל בית פרעה המזהירים. (מ״א)
كَذَّبُوا بِآيَاتِنَا كُلِّهَا فَأَخَذْنَاهُمْ أَخْذَ عَزِيزٍ مُقْتَدِرٍ i
אך הם התכחשו לכל אותותינו, ואז הנחתנו עליהם את מכותיו של העזוז הכול-יכול. (מ״ב)
أَكُفَّارُكُمْ خَيْرٌ مِنْ أُولَٰئِكُمْ أَمْ لَكُمْ بَرَاءَةٌ فِي الزُّبُرِ i
האם כופריכם טובים מאלה (שלפניכם), או שמא יש לכם חסינות לפי כתבי הקודש? (מ״ג)
أَمْ يَقُولُونَ نَحْنُ جَمِيعٌ مُنْتَصِرٌ i
ואולי יאמרו: “אנו חבורה של מנצחים”? (מ״ד)
سَيُهْزَمُ الْجَمْعُ وَيُوَلُّونَ الدُّبُرَ i
אך בקרוב הם יפסידו וייסוגו אחורה. (מ״ה)
بَلِ السَّاعَةُ مَوْعِدُهُمْ وَالسَّاعَةُ أَدْهَىٰ وَأَمَرُّ i
אכן, “השעה” (יום הדין) היא מועדם, ו״השעה” קשה יותר ומרה יותר. (מ״ו)
إِنَّ الْمُجْرِمِينَ فِي ضَلَالٍ وَسُعُرٍ i
אכן הרשעים שרויים בתעייה ובטיפשות. (מ״ז)
يَوْمَ يُسْحَبُونَ فِي النَّارِ عَلَىٰ وُجُوهِهِمْ ذُوقُوا مَسَّ سَقَرَ i
ביום אשר ייגררו על פניהם אל תוך האש, (יאמר להם): “טעמו את מגע האש הלוהטת של הגיהינום”. (מ״ח)
إِنَّا كُلَّ شَيْءٍ خَلَقْنَاهُ بِقَدَرٍ i
אכן אנו כל דבר בראנו לפי מידה מוגדרת. (מ״ט)
وَمَا أَمْرُنَا إِلَّا وَاحِدَةٌ كَلَمْحٍ بِالْبَصَرِ i
ואנו מצווים רק פעם אחת והצו מתגשם כהרף עין (נ׳)
وَلَقَدْ أَهْلَكْنَا أَشْيَاعَكُمْ فَهَلْ مِنْ مُدَّكِرٍ i
וכבר הכחדנו את הדומים לכם, האם יש מי שילמד את המסר? (נ״א)
وَكُلُّ شَيْءٍ فَعَلُوهُ فِي الزُّبُرِ i
כל מעשיהם מתועדים בכתבים רשומים. (נ״ב)
وَكُلُّ صَغِيرٍ وَكَبِيرٍ مُسْتَطَرٌ i
הכול רשום, מהקטן לגדול (המעשים). (נ״ג)
إِنَّ الْمُتَّقِينَ فِي جَنَّاتٍ وَنَهَرٍ i
ואולם היראים (את אללה) יהיו בגני עדן עם נהרות זורמים, (נ״ד)
فِي مَقْعَدِ صِدْقٍ عِنْدَ مَلِيكٍ مُقْتَدِرٍ i
במושב כבוד אצל המלך הכול-יכול. (נ״ה)