ולו זירז אללה את הרעה לבני-האדם כשהם מבקשים אותה, כמו שהוא מזרז את הטוב כשמבקשים אותו, הסוף כבר היה בא אליהם, אבל אנו מניחים לאלה אשר אינם מקווים להיפגש עמנו (ביום הדין) לתעות בעיוורונם. יונס י׳:י״א ⧉
תפסיר:
11 אילו היה אללה ממהר להיענות לבני האדם כשהם מתפללים לרע על עצמם, על ילדיהם או על רכושם בשעת כעס, כפי שהוא נענה להם כאשר הם מתפללים לטוב, היו מושמדים. אך אללה נותן להם ארכה. הוא מניח לאלה שאינם מצפים למפגש עמו, משום שאינם חוששים מתוצאות מעשיהם ואינם מקווים לשכר, והם נשארים מתלבטים, מבולבלים וספקנים לגבי יום הדין.