ואכן, כל פירותיו הוכחדו, כרמיו נהרסו, ובעל הגן החל להכות בידיו בצער על כל אשר הוציא על גינתו שהפכה לשממה. אז הוא זעק: “הלוואי ולא הייתי מצרף מישהו (אלילים) לריבוני”. אל-כּהף י״ח:מ״ב ⧉
תפסיר:
42 ואז התקיים מה שהמאמין ציפה לו. החורבן הקיף את פירות גינתו של הכופר, והכופר החל לשפשף את ידיו מרוב חרטה וצער על הכסף שהוציא על תחזוקתה, בשעה שהגן קרס על הסמוכות שעליהן נשענו גפניו, והוא אמר: 'הלוואי והאמנתי באדוני לבדו, ולא שיתפתי איש עמו בעבודה.'