אמור “בכל אשר הושרה אליי, לא אמצא דבר אשר נאסר לאכול, מלבד הנבלה, או הדם הזורם, או בשר חזיר - משום שהם טמאים, או בשר שלא נזבח בשם אללה. אולם מי שמוכרח, האוכל בלא תאווה ובלא זדון, הרי שריבונך הוא הסלחן והרחום. אל-ענאם ו׳:קמ״ה ⧉
תפסיר:
145 אמור: איני מוצא במה שנגלה אליי דבר אסור לאוכל אשר יאכל אותו אלא אם הוא נבלה או דם שנשפך או בשר חזיר – כי הוא טמא – או דבר שנשחט למישהו מלבד אללה. אך מי שנאלץ בלי מרד ובלי לעבור גבול – אכן ריבונך סולח ורחום.