לו זה היה שלל שזוכים בו ללא מאמץ והדרך קצרה וקלה, היו מצטרפים אליך, אך המרחק היה ארוך וקשה יותר מדי בשבילם. והם יישבעו באללה, “לו יכולנו היינו יוצאים אתכם” (ובשבועת שקר כזו) יביאו כיליון על עצמם, כי אללה יודע שהם אכן משקרים. א-תאובה ט׳:מ״ב ⧉
תפסיר:
42 אילו קרא הנביא את הצבועים שביקשו רשות להישאר מאחור אל רווח קל ולמסע לא קשה, היו הולכים אחריו. אך הדרך שאליה קרא אותם כדי להגיע לאויב הייתה ארוכה מדי בעיניהם, ולכן נשארו. אותם צבועים שביקשו רשות להישאר יישבעו באללה כאשר ישוב אליהם הנביא: אילו יכולנו לצאת עמכם היינו עושים כן. הם מכלים את עצמם בחשיפתם לעונשו של אללה, כי נשארו מאחור ואחר כך נשבעו לשקר. ואללה ידע שהם משקרים במה שטענו ובמה שנשבעו.